לא עֲטֶ֣רֶת תִּפְאֶ֣רֶת שֵׂיבָ֑ה בְּדֶ֥רֶךְ צְ֝דָקָ֗ה תִּמָּצֵֽא׃ לב ט֤וֹב אֶ֣רֶךְ אַ֭פַּיִם מִגִּבּ֑וֹר וּמֹשֵׁ֥ל בְּ֝רוּח֗וֹ מִלֹּכֵ֥ד עִֽיר׃ לג בַּ֭חֵיק יוּטַ֣ל אֶת־הַגּוֹרָ֑ל וּ֝מֵֽיְהוָ֗ה כָּל־מִשְׁפָּטֽוֹ׃
֍ ֍ ֍
(לא) עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה – הזקנה של האדם היא לו כעטרת מפוארת, בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִּמָּצֵא – אך זהו רק בזקן שאכן הלך כל ימיו בדרכי הצדק, ויש לכבדו על כך שעשה בימי חייו המרובים מצוות ומעשים טובים, והשלים בכך את תכלית נפשו, אבל הרשע, שעשה רעות בכל ימי חייו, אינו ראוי לכבוד בימי זקנותו, ואין שיבתו נחשבת כעטרת כלל.
(לב) הגבור הנוקם באויביו, מראה את גבורתו בכך שמתגבר על אויביו החיצוניים, אך טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר – המאריך אפו שלא לנקום מיד באויביו, הוא טוב יותר, כיון שהוא מתגבר על אויבו הפנימי, שהוא יצר הנקמה והקנאה, וההתגברות על האויב הפנימי קשה יותר, והיא משובחת יותר מההתגברות על האויב החיצוני. ושבח זה הוא אפילו כאשר רוחו מעלה בליבו מחשבות של קנאה ונקמה, אלא שהוא שולט על גופו שלא יעשה בפועל דברים אלו, אמנם מי שאינו רק מאריך אפו שלא להוציא את הנקמה אל הפועל, אלא וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ, כלומר, שולט הוא אפילו על מחשבותיו שלא יעלו לו כלל ציורי נקמה ומחשבות שנאה, הוא טוב עוד יותר, ומשובח מִלֹּכֵד עִיר, כי הרוח שבלבו דומה לעיר מבצר של היצר הרע, המטה את ליבו למחשבות רעות ומדות פחותות, והמושל על הרוח שלא תעלה כלל מחשבות אלו, כבש 'עיר' פנימית זו של היצר הרע שבלבו, שהיא קשה לכבישה יותר מעיר אמיתית של אויב חיצוני.
(לג) מבאר עתה שיש דברים הנראים כאילו הם נתונים ביד המקרה, אך באמת הם מושגחים מה', והמשל לכך הוא הגורל הנעשה בין שני בני אדם, כי בדרך הטבע בַּחֵיק יוּטַל אֶת הַגּוֹרָל – הרי הגורל נעשה בסתר ונראה כנתון ליד המקרה, אבל באמת אין הדבר כן, אלא וּמֵה' כָּל מִשְׁפָּטוֹ – הגורל היוצא הוא ממשפטי ה', וכמו שהיה בחלוקת הארץ בזמן יהושע בן נון, שהתחלקה הארץ לפי הגורל.
