(א) וַיְהִי֩ לִתְשׁוּבַ֨ת הַשָּׁנָ֜ה לְעֵ֣ת ׀ צֵ֣את הַמְּלָאכִ֗ים וַיִּשְׁלַ֣ח דָּוִ֡ד אֶת־יוֹאָב֩ וְאֶת־עֲבָדָ֨יו עִמּ֜וֹ וְאֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵ֗ל וַיַּשְׁחִ֨תוּ֙ אֶת־בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וַיָּצֻ֖רוּ עַל־רַבָּ֑ה וְדָוִ֖ד יוֹשֵׁ֥ב בִּירֽוּשָׁלִָֽם׃ (ב) וַיְהִ֣י ׀ לְעֵ֣ת הָעֶ֗רֶב וַיָּ֨קָם דָּוִ֜ד מֵעַ֤ל מִשְׁכָּבוֹ֙ וַיִּתְהַלֵּךְ֙ עַל־גַּ֣ג בֵּית־הַמֶּ֔לֶךְ וַיַּ֥רְא אִשָּׁ֛ה רֹחֶ֖צֶת מֵעַ֣ל הַגָּ֑ג וְהָ֣אִשָּׁ֔ה טוֹבַ֥ת מַרְאֶ֖ה מְאֹֽד׃
֍ ֍ ֍
בעומדינו על סף לימוד הפרשה הבאה, בה מסופר על לקיחת דוד את בת שבע לאשה, יש להקדים כמה הקדמות: א. אמרו חז"ל (שבת נו,א) 'כל האומר דוד חטא, אינו אלא טועה', וכמו שיבואר להלן שמצד ההלכה לא היה כל פגם או חטא במעשי דוד, ורק בעיני ה' ובדקדוקו עם חסידיו כחוט השערה, היה מקום לתביעה כלפי דוד. ב. עוד אמרו חז"ל (ע"ז ד:) שלא היה דוד ראוי כלל לחטא זה [כלומר, אפילו לאותו חטא קל שרק הקב"ה הרגיש בו], אלא בא מעשה זה לידו כדי ללמד לכולם דרך תשובה, שאם יחטא אדם לא יתייאש מלחזור בתשובה, אלא ילמד מהנהגתו של דוד המלך, שחזר בתשובה ונסלח לו. ג. אמרו חז"ל (סנהדרין קז, א) 'ראויה היתה בת שבע לדוד מששת ימי בראשית, אלא שאכלה פגה', כלומר, דוד ראה וידע שבת שבע ראויה להיות אשתו, ובאמת ממנה נולד לו שלמה, שנאמר עליו 'וה' אהבו', והוא נבחר להמשיך את מלכות בית דוד לעולם ועד, אלא שטעה בכך שלקחה קודם הזמן הראוי לו. ד. כיון שפרשה זו נכתבה בתורה, ונכתבה בלשון שבה ניתן להבין שהיה חטא בדבר, הרי שיש בכך לימוד עבורינו, ולכן אנו לומדים ומפרשים את הפסוקים כפשוטם, על פי רבותינו מפרשי הנ"ך, אף על פי שכאמור התביעה כלפי דוד היתה במושגים גבוהים ודקים שרק הקב"ה המדקדק עם חסידיו הרגיש בהם, ותבע את דוד עבדו החסיד על כך.
(א) הפסוק מקדים את הסיבות שגרמו לחטא זה, וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה – לאחר שעברה שנה שלימה מאז שניצח דוד את עמון ומואב, ולא היה עייף ויגע מהמלחמה הקודמת, לְעֵת צֵאת הַמְּלָאכִים – בחודש סיון, שכל המלכים יוצאים למלחמה ופניהם בקרב, ולא היה זה זמן צינה וגשם שמחמת כן לא יצא דוד להלחם בעצמו, וגם לא היתה זו מלחמה קטנה שאין זה לפי כבודו של דוד להלחם בה, אלא וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת יוֹאָב וְאֶת עֲבָדָיו עִמּוֹ וְאֶת כָּל יִשְׂרָאֵל למלחמה זו, שהיתה מלחמה גדולה וחשובה, וַיַּשְׁחִתוּ אֶת בְּנֵי עַמּוֹן, וַיָּצֻרוּ עַל העיר רַבָּה, שכל זה נמשך זמן רב, והיה ראוי שילך דוד גם הוא להלחם בהם, ובכל זאת, וְדָוִד יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִָם, ולא בא לעזרת ה' בגיבורים.
(ב) וגם בהיותו בביתו לא עסק באותו זמן בצרכי העם, וַיְהִי לְעֵת הָעֶרֶב, וַיָּקָם דָּוִד מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ, וַיִּתְהַלֵּךְ עַל גַּג בֵּית הַמֶּלֶךְ, וַיַּרְא אִשָּׁה רֹחֶצֶת מֵעַל הַגָּג, וְהָאִשָּׁה טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד.
