יב פָּג֬וֹשׁ דֹּ֣ב שַׁכּ֣וּל בְּאִ֑ישׁ וְאַל־כְּ֝סִ֗יל בְּאִוַּלְתּֽוֹ׃ יג מֵשִׁ֣יב רָ֭עָה תַּ֣חַת טוֹבָ֑ה לֹֽא־תָמ֥וּשׁ רָ֝עָ֗ה מִבֵּיתֽוֹ׃
֍ ֍ ֍
(יב) פָּגוֹשׁ דֹּב שַׁכּוּל בְּאִישׁ – מוטב לאיש לפגוש דב שנהרגו גוריו, הגם שבאותו זמן הוא מסוכן ביותר, וְאַל כְּסִיל בְּאִוַּלְתּוֹ – מלפגוש כסיל עם איולתו, כי הדוב מסוכן רק לגוף, ואילו הכסיל מסוכן לנפש. הדוב קורע את הגוף להוציא את הדם, והכסיל קורע את ליבו של האדם שפגש אותו ומכניס לו את 'איולתו', והם ספקותיו בעניני אמונה והשגחה. הדוב לפעמים ינוצח על ידי האדם, והכסיל האויל לא ינוצח אף פעם, כי תמיד יעורר ספקות. הדוב לפעמים יניח את האדם הפוגשו, והכסיל לא יניח את איולתו בשום אופן.
(יג) מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה, לֹא תָמוּשׁ [-לא תסור] רָעָה מִבֵּיתוֹ, כי ה' מעניש את האדם מידה כנגד מידה, ולכן כל העושה רעה יכול לחזור בתשובה ולעשות טובה, אבל המשיב רעה תחת טובה נענש כנגד הנהגה זו, שגם אם יחזור בתשובה ויעשה טובה, תבוא אליו הרעה, כפי שהוא עצמו השיב רעה למי שעשה לו טובה, ולכן לא תסור ממנו הרעה.
