ג וְֽהָיָ֗ה כְּעֵץ֮ שָׁת֪וּל עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ ׀ יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ וְעָלֵ֥הוּ לֹֽא־יִבּ֑וֹל וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַֽעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ׃
֍ ֍ ֍
(ג) ומונה עתה שבע מעלות שיש לצדיק המאושר הזה, א. וְהָיָה כְּעֵץ, לא כעשב שפורח רק בזמן האביב ומפזר זרעיו על פני האדמה, ונובל, וכאילו כל תכליתו היא רק קיום מין הפרחים, וכך היא הנהגת המון העם, שכל מעשיהם בעולם הזה נועדו רק לקיים את חייהם ואת בניהם אחריהם, וכאילו אין להם אישיות עצמית ורוחנית, שונה מכך הצדיק שהוא דומה לעץ שקיומו תמידי ונמשך שנים רבות, מוציא פירות לאכילה ומביא תועלת בדרכים נוספות, וכאילו יש לו חיים משל עצמו מלבד המשך קיום מינו בעולם, וכך הצדיק מקיים ומשביח את אישיותו הנפשית והרוחנית, להוסיף לעצמו תורה ומעשים טובים, לחיי העולם הבא, ב. ועץ זה אינו נטוע במקומו הראשון, אלא שָׁתוּל, והיינו שעקרוהו ממקומו הראשון ושתלוהו במקום משובח יותר, וזה מראה על חוזקו ושבחו של העץ [כי עשבים או עצים חלשים לא ניתן לעוקרם ולנוטעם במקום אחר, ונשארים תמיד במקומם הראשון, וכך הרשעים נשארים תמיד במקומם הראשון, בתאוות ועניני העולם הזה], ובדומה לכך האיש המאושר הזה עוקר את עצמו מהעולם הזה ומתאוותיו, ושותל את קיומו האמיתי בעולם הרוחני, של קיום התורה והמצוות, ג. ואינו שתול במקום יבש, שבשנות בצורת יתייבש ולא יוציא פירות, וזה משל לחכמי הגויים הרוצים לעשות את החסד והצדק על פי השגתם השכלית, וכיון שהשגה זו מוגבלת בהבנתה נכשלים הם בדרך כלל בהשגת הטוב הרצוי והראוי, אלא האיש המאושר הזה שתול עַל פַּלְגֵי מָיִם, והיינו על תורת ה' ומצוותיו, שהם המנחים את דרכו תמיד במסילה הישרה והטובה, ד. אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן – לא יהיה כעשבים וכדומה שאין להם פירות כלל, והם רק מקיימים את עצמם ואת מינם, אלא יתן פירות טובים, ולשון 'פִּרְיוֹ' מלמדת על פרי המיוחד לו, כלומר, שלא יהיה כמו חכמי הגויים המוציאים את פירות מעשיהם הטובים על פי שכלם והבנתם, שהם מוגבלים ואינם קולעים תמיד אל הטוב האמיתי, האיש המאושר יוציא את הפרי המיוחד לנפש האלוהית שבקרבו, מכח תורת ה' ומצוותיו, ה. ופירות אלו ינתנו בְּעִתּוֹ, כי איש זה יקבל את פירות מעשיו הטובים בזמן הראוי, והיינו לעתיד לבוא, בעולם הרוחני והאמיתי, כי שם ישיגו הצדיקים את אושר הנפש וההצלחה האמיתית, ו. וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל – גם העלים השומרים על הפירות יתקיימו, וזהו משל לעניני העולם הזה, שתהיה לו שמירה רוחנית גם על בריאות גופו, קיום נכסיו ושאר הענינים העוזרים לו להגיע אל השלימות הרוחנית, ז. וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ – גם הפירות השתולים ממנו יצליחו, וכך זכותו של הצדיק תועיל גם לבניו אחריו, שיצליחו בזכותו. [ובעיקר הדבר שממשיל את האדם לעץ יש רמז לדבר נוסף, כי באמת אם נדמה את האדם לעץ ימצא ששורשיו למעלה, במוחו, וענפיו למטה, באברי המעשה, כי מהמח יוצאות ההרגשות וההוראות אל אברי המעשה כיצד לנהוג ומה לעשות, ואם יתבונן בכך האדם יראה שבשונה מהעץ ששורשיו קרובים לגשמיות וחומריות העפר, ומשם הוא יונק את חיוניותו ושפעו, הרי אצל האדם השורשים קרובים לשמים הרוחניים, ללמדו שעיקר החיים והשפע של האדם באים מלמעלה, מאת ה', כי על מוצא פי ה' יחיה האדם. אך אם יעשה בהיפך, להתקרב במחשבתו ובמוחו אל האדמה והחומר, דומה הוא לאיש ההולך הפוך, ראשו למטה ורגליו למעלה].
