ה שְׂאֵ֣ת פְּנֵֽי־רָשָׁ֣ע לֹא־ט֑וֹב לְהַטּ֥וֹת צַ֝דִּ֗יק בַּמִּשְׁפָּֽט׃ ו שִׂפְתֵ֣י כְ֭סִיל יָבֹ֣אוּ בְרִ֑יב וּ֝פִ֗יו לְֽמַהֲלֻמ֥וֹת יִקְרָֽא׃
֍ ֍ ֍
(ה) לעיל (פרק י"ז פסוקים כ"ו-כ"ח) התבאר שהחכם אינו שואל את שאלת 'צדיק ורע לו', כי הוא יודע שמאת ה' לא יצא עוול, והנבון אף מבין את התשובה לשאלה זו, והאויל, שהוא המסופק תמיד בדברי החכמה, לפעמים ישתוק ולא ישאל זאת. עתה מבאר שהכסיל [המוזכר בפסוק הבא] שמורד בחוקי החכמה מחמת שהוא נמשך אחרי תאוותיו, שואל את שתי השאלות, שְׂאֵת פְּנֵי רָשָׁע לֹא טוֹב – למה ישא ה' את פני הרשע להצליח דרכו, ולא יעניש אותו, והרי לא טוב הדבר, וזו שאלת 'רשע וטוב לו'. ועוד הוא שואל, שהרי לא טוב לְהַטּוֹת צַדִּיק בַּמִּשְׁפָּט, ומדוע נראה שה' מטה את דינו של הצדיק, להענישו ולהביא עליו יסורים שלא במשפט.
(ו) שִׂפְתֵי כְסִיל יָבֹאוּ בְרִיב – כאשר ישאל הכסיל את השאלות הללו, שהוזכרו בפסוק הקודם, מדוע רואים לפעמים רשע וטוב לו, צדיק ורע לו, אף כאשר יהיו השאלות רק על שפתיו, כבר יהיה הדבר בדרך ריב נגד ההשגחה העליונה, וּפִיו לְמַהֲלֻמוֹת יִקְרָא – כאשר יהיו הדברים ב'פיו', המורה על המחשבה העמוקה יותר של הדיבור, יתגבר בריבו עד להכאות ומהלומות, כי ירצה להוכיח שהנהגת ה' היא נגד חוקי החכמה, כדי שיוכל ללכת אחרי תאוותיו.
