ט גַּ֭ם מִתְרַפֶּ֣ה בִמְלַאכְתּ֑וֹ אָ֥ח ה֗֝וּא לְבַ֣עַל מַשְׁחִֽית׃ י מִגְדַּל־עֹ֭ז שֵׁ֣ם יְהוָ֑ה בּֽוֹ־יָר֖וּץ צַדִּ֣יק וְנִשְׂגָּֽב׃ יא ה֣וֹן עָ֭שִׁיר קִרְיַ֣ת עֻזּ֑וֹ וּכְחוֹמָ֥ה נִ֝שְׂגָּבָ֗ה בְּמַשְׂכִּתֽוֹ׃
֍ ֍ ֍
(ט) שני בני אדם שהיתה מלאכה מסוימת מוטלת עליהם, הרי גַּם מִתְרַפֶּה בִמְלַאכְתּוֹ, שלא עשה כלל את המוטל עליו, אָח ודומה הוּא לְבַעַל מַשְׁחִית – למי שעשה את המלאכה וחזר והשחיתה [ו'בעל' מתייחס למלאכה, שהוא בעל המלאכה, שעשאה, ואחר כך חזר והשחיתה], ובדומה לכך העושה מצוה ואחר כך עבר עבירה המכבה את המצוה, דומה הוא לאדם שלא עשה לא מצוה ולא עבירה, כי שניהם לא קיימו את המוטל עליהם.
(י) מִגְדַּל עֹז שֵׁם ה' – שם ה' הוא המגדל עוז האמיתי שניתן לבטוח בו, בּוֹ יָרוּץ צַדִּיק – הצדיק שכביכול בנה את המגדל הזה על ידי מעשיו הטובים, הוא זה שירוץ בו, וְנִשְׂגָּב – ויוכל להתבצר בו ולהתגונן מפני אויביו הגשמיים, ומפני אויבי הנפש, שהם התאוות והיצרים.
(יא) ולעומת הצדיק המתבצר בשם ה', הוֹן עָשִׁיר קִרְיַת עֻזּוֹ – העשיר חושב שההון הוא הקריה שנותנת לו כח ועוז, וּכְחוֹמָה נִשְׂגָּבָה נחשב ההון הזה בעיניו, אך לפי האמת זהו רק בְּמַשְׂכִּתוֹ – בציורי לבבו ובדמיונותיו, כי כל קניני העולם הזה הם מדומים, ובאמת לא יקבל שום כח מהונו, ואף לא יוכל להישגב בו.
