י יִגְמָר־נָ֬א רַ֨ע ׀ רְשָׁעִים֮ וּתְכוֹנֵ֪ן צַ֫דִּ֥יק וּבֹחֵ֣ן לִ֭בּוֹת וּכְלָי֗וֹת אֱלֹהִ֥ים צַדִּֽיק׃ יא מָֽגִנִּ֥י עַל־אֱלֹהִ֑ים מ֝וֹשִׁ֗יעַ יִשְׁרֵי־לֵֽב׃ יב אֱ֭לֹהִים שׁוֹפֵ֣ט צַדִּ֑יק וְ֝אֵ֗ל זֹעֵ֥ם בְּכָל־יֽוֹם׃
֍ ֍ ֍
(י) ולכן, אף שהתחילה הרעה בדוד, שניתנה רשות לכוש לרודפו, יִגְמָר נָא רַע רְשָׁעִים – הרע הזה הסתיים ברשעים, כי באה עליהם הפורענות שפתחו בה, וּתְכוֹנֵן צַדִּיק – ותכלית הענין היא לכונן ולגמור את בניית הבית לצדיק. וכלפי מה שאמר בפסוק הקודם שה' ישפוט אותו כצדקו וכתומו, אומר עתה, וּבֹחֵן לִבּוֹת וּכְלָיוֹת, אֱלֹהִים, צַדִּיק, כלומר, ה' הוא הבוחן את הלב והכליות לראות את תמימות ושלימות המחשבה, והוא השופט את צדקת המעשים בפועל.
(יא) וכיון שליבי תמים ושלם, מָגִנִּי עַל אֱלֹהִים – ה' יהיה לי למגן, כי הוא המוֹשִׁיעַ יִשְׁרֵי לֵב, ויודע הוא שליבי ישר ותמים.
(יב) וגם לגבי צדקת המעשים, הגם שיש במעשי החיצוניים מעשה שנראה כחטא, מכל מקום ה' יהיה לי למגן, כי אֱלֹהִים הוא השׁוֹפֵט את הצַדִּיק, ויחד איתו הוא שופט וְאֵל זֹעֵם בְּכָל יוֹם – את הרשע הזועם על האל בכל יום, ועושה עבירות להכעיס, וכיון שישפוט אלהים את מעשיהם יחד זה כנגד זה, אצא צדיק בדיני לעומת הרשע.
