טז וּכְחֶזְקָת֗וֹ גָּבַ֤הּ לִבּוֹ֙ עַד־לְהַשְׁחִ֔ית וַיִּמְעַ֖ל בַּֽיהוָ֣ה אֱלֹהָ֑יו וַיָּבֹא֙ אֶל־הֵיכַ֣ל יְהוָ֔ה לְהַקְטִ֖יר עַל־מִזְבַּ֥ח הַקְּטֹֽרֶת׃ יז וַיָּבֹ֥א אַֽחֲרָ֖יו עֲזַרְיָ֣הוּ הַכֹּהֵ֑ן וְעִמּ֞וֹ כֹּֽהֲנִ֧ים ׀ לַֽיהוָ֛ה שְׁמוֹנִ֖ים בְּנֵי־חָֽיִל׃ יח וַיַּֽעַמְד֞וּ עַל־עֻזִּיָּ֣הוּ הַמֶּ֗לֶךְ וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ לֹֽא־לְךָ֣ עֻזִּיָּ֗הוּ לְהַקְטִיר֙ לַֽיהוָ֔ה כִּ֣י לַכֹּֽהֲנִ֧ים בְּנֵֽי־אַהֲרֹ֛ן הַמְקֻדָּשִׁ֖ים לְהַקְטִ֑יר צֵ֤א מִן־הַמִּקְדָּשׁ֙ כִּ֣י מָעַ֔לְתָּ וְלֹֽא־לְךָ֥ לְכָב֖וֹד מֵֽיְהוָ֥ה אֱלֹהִֽים׃ יט וַיִּזְעַף֙ עֻזִּיָּ֔הוּ וּבְיָד֥וֹ מִקְטֶ֖רֶת לְהַקְטִ֑יר וּבְזַעְפּ֣וֹ עִם־הַכֹּֽהֲנִ֗ים וְ֠הַצָּרַעַת זָֽרְחָ֨ה בְמִצְח֜וֹ לִפְנֵ֤י הַכֹּֽהֲנִים֙ בְּבֵ֣ית יְהוָ֔ה מֵעַ֖ל לְמִזְבַּ֥ח הַקְּטֹֽרֶת׃ כ וַיִּ֣פֶן אֵלָ֡יו עֲזַרְיָהוּ֩ כֹהֵ֨ן הָרֹ֜אשׁ וְכָל־הַכֹּֽהֲנִ֗ים וְהִנֵּה־ה֤וּא מְצֹרָע֙ בְּמִצְח֔וֹ וַיַּבְהִל֖וּהוּ מִשָּׁ֑ם וְגַם־הוּא֙ נִדְחַ֣ף לָצֵ֔את כִּ֥י נִגְּע֖וֹ יְהוָֽה׃ כא וַיְהִי֩ עֻזִּיָּ֨הוּ הַמֶּ֜לֶךְ מְצֹרָ֣ע ׀ עַד־י֣וֹם מוֹת֗וֹ וַיֵּ֜שֶׁב בֵּ֤ית הַֽחָפְשִׁית֙ מְצֹרָ֔ע כִּ֥י נִגְזַ֖ר מִבֵּ֣ית יְהוָ֑ה וְיוֹתָ֤ם בְּנוֹ֙ עַל־בֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ שׁוֹפֵ֖ט אֶת־עַ֥ם הָאָֽרֶץ׃ כב וְיֶ֨תֶר֙ דִּבְרֵ֣י עֻזִּיָּ֔הוּ הָרִֽאשֹׁנִ֖ים וְהָאַֽחֲרֹנִ֑ים כָּתַ֛ב יְשַֽׁעְיָ֥הוּ בֶן־אָמ֖וֹץ הַנָּבִֽיא׃ כג וַיִּשְׁכַּ֨ב עֻזִּיָּ֜הוּ עִם־אֲבֹתָ֗יו וַיִּקְבְּר֨וּ אֹת֤וֹ עִם־אֲבֹתָיו֙ בִּשְׂדֵ֤ה הַקְּבוּרָה֙ אֲשֶׁ֣ר לַמְּלָכִ֔ים כִּ֥י אָֽמְר֖וּ מְצוֹרָ֣ע ה֑וּא וַיִּמְלֹ֛ךְ יוֹתָ֥ם בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃
֍ ֍ ֍
(טז) וּכְחֶזְקָתוֹ של עוזיהו גָּבַהּ לִבּוֹ עַד לְהַשְׁחִית, שחשב שהוא ראוי לכהונה גדולה, כי הנהגת העם היתה תחת יד המלך, והנהגת הדת היתה תחת יד הכהן הגדול, ועוזיהו רצה שגם הנהגת הדת תהיה תחת ידו, וַיִּמְעַל בַּה' אֱלֹהָיו, וַיָּבֹא אֶל הֵיכַל ה' לְהַקְטִיר עַל מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת.
(יז) וַיָּבֹא אַחֲרָיו עֲזַרְיָהוּ הַכֹּהֵן הגדול, וְעִמּוֹ כֹּהֲנִים לַה' שְׁמוֹנִים בְּנֵי חָיִל.
(יח) וַיַּעַמְדוּ הכהנים עַל עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמְרוּ לוֹ, לֹא לְךָ עֻזִּיָּהוּ לְהַקְטִיר לַה', כִּי עבודת ה' בבית המקדש ניתנה לַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן הַמְקֻדָּשִׁים לְהַקְטִיר, ולכן צֵא מִן הַמִּקְדָּשׁ, כי אין זר רשאי להכנס לעזרה שלא לצורך, כִּי מָעַלְתָּ, וְלֹא לְךָ לְכָבוֹד מֵה' אֱלֹהִים, כלומר, הכהונה היא כבוד רק למי שעושה כן בציווי ה', אך מי שאינו ראוי לה ולוקחה בכח, אין זה כבוד עבורו אלא בזיון.
(יט) וַיִּזְעַף עֻזִּיָּהוּ על הכהנים, וּבְיָדוֹ מִקְטֶרֶת לְהַקְטִיר, וּבְזַעְפּוֹ עִם הַכֹּהֲנִים נענש מיד, וְהַצָּרַעַת זָרְחָה בְמִצְחוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים בְּבֵית ה', מֵעַל לְמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת.
(כ) וַיִּפֶן אֵלָיו עֲזַרְיָהוּ כֹהֵן הָרֹאשׁ – הכהן הגדול, וְכָל הַכֹּהֲנִים, וְהִנֵּה הוּא מְצֹרָע בְּמִצְחוֹ, וַיַּבְהִלוּהוּ מִשָּׁם לצאת מהמקדש, כיון שמצורע מטמא בביאה, והגם שעדיין לא החליטו שזו צרעת המטמאת, מיהרו להוציאו מהמקדש, וְגַם הוּא נִדְחַף לָצֵאת, כִּי הבין שנִגְּעוֹ ה' בהשגחה פרטית.
(כא) וַיְהִי עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ מְצֹרָע עַד יוֹם מוֹתוֹ, וַיֵּשֶׁב בֵּית הַחָפְשִׁית מְצֹרָע – גר בבית שעשה לו מחוץ לחומת העיר, כדין מצורע, ונעשה חופשי מהמלכות, כִּי נִגְזַר מִבֵּית ה' – נאסר עליו לבוא אל בית המקדש, ומחמת כן עזב גם את המלכות, וְיוֹתָם בְּנוֹ היה ממונה עַל בֵּית הַמֶּלֶךְ, ושׁוֹפֵט אֶת עַם הָאָרֶץ.
(כב) וְיֶתֶר דִּבְרֵי עֻזִּיָּהוּ, הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרֹנִים, כָּתַב יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא.
(כג) וַיִּשְׁכַּב עֻזִּיָּהוּ עִם אֲבֹתָיו, וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עִם אֲבֹתָיו בִּשְׂדֵה הַקְּבוּרָה אֲשֶׁר לַמְּלָכִים, ולא במערה שבה קברו את המלכים, כִּי אָמְרוּ מְצוֹרָע הוּא, וַיִּמְלֹךְ יוֹתָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו.
