יג נָֽתְס֗וּ נְֽתִיבָ֫תִ֥י לְהַוָּתִֽי יֹעִ֑ילוּ לֹ֖א עֹזֵ֣ר לָֽמוֹ׃ יד כְּפֶ֣רֶץ רָחָ֣ב יֶֽאֱתָ֑יוּ תַּ֥חַת שֹׁ֝אָ֗ה הִתְגַּלְגָּֽלוּ׃ טו הָהְפַּ֥ךְ עָלַ֗י בַּלָּ֫ה֥וֹת תִּרְדֹּ֣ף כָּ֭רוּחַ נְדִֽבָתִ֑י וּ֝כְעָ֗ב עָֽבְרָ֥ה יְשֻֽׁעָתִֽי׃
֍ ֍ ֍
(יג) נָתְסוּ נְתִיבָתִי – ניתצו את דרכי הטובה, אותם אשר קיויתי שלְהַוָּתִי יֹעִילוּ – יועילו לשברי ומכתי, כלומר, גם חברי, שחשבתי שיעזרו לי בעת צרה ויועילו לי בכך שיסכימו איתי להצדיק את מעשי, גם הם הרשיעו אותי בדבריהם, ולא הסכימו לייחס לי את דרכי הצדק הטובים, לֹא עֹזֵר לָמוֹ – עד שלא נמצא ביניהם מי שיעזור לי, אלא כולם נהיו לי לאויבים.
(יד) ודבריהם הרעים עלי היו כְּפֶרֶץ רָחָב יֶאֱתָיוּ – כפי שקורה לפעמים שהמים פורצים מהענן בשטף גדול ואדיר, תַּחַת שֹׁאָה וחשיכה של הענן, הִתְגַּלְגָּלוּ, וממשיל את תוכן דבריהם כענן המכסה את השמש, כך הם הסתירו וכיסו על מעשיו הטובים, ומתוך חשיכה זו התגלגלו דבריהם כשטף מים שעבר על ראשו.
(טו) ואף שלענין הצרה המשיל את הנהגת חבריו לעננים העומדים על ראשו והמים הפורצים מהם שוטפים אותו, הרי שלענין ישועתו הָהְפַּךְ עָלַי בַּלָּהוֹת – התהפך עליו הדבר, כי ענני הישועה התרחקו ממנו, תִּרְדֹּף כָּרוּחַ נְדִבָתִי – הרוח הנדיבה המובילה את ענן הישועה, רדפה את נשמתו, להוליכה למקום אחר, וּכְעָב עָבְרָה יְשֻׁעָתִי – וישועתי תהיה כמו ענן שעבר וחלף, כי התרחקה ממני הישועה.
