יב וַיֵּצֵ֤א יִרְמְיָ֨הוּ֙ מִיר֣וּשָׁלִַ֔ם לָלֶ֖כֶת אֶ֣רֶץ בִּנְיָמִ֑ן לַֽחֲלִ֥ק מִשָּׁ֖ם בְּת֥וֹךְ הָעָֽם׃ יג וַֽיְהִי־ה֞וּא בְּשַׁ֣עַר בִּנְיָמִ֗ן וְשָׁם֙ בַּ֣עַל פְּקִדֻ֔ת וּשְׁמוֹ֙ יִרְאִיָּ֔יה בֶּן־שֶֽׁלֶמְיָ֖ה בֶּן־חֲנַנְיָ֑ה וַיִּתְפֹּ֞שׂ אֶֽת־יִרְמְיָ֤הוּ הַנָּבִיא֙ לֵאמֹ֔ר אֶל־הַכַּשְׂדִּ֖ים אַתָּ֥ה נֹפֵֽל׃ יד וַיֹּ֨אמֶר יִרְמְיָ֜הוּ שֶׁ֗קֶר אֵינֶ֤נִּי נֹפֵל֙ עַל־הַכַּשְׂדִּ֔ים וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֵלָ֑יו וַיִּתְפֹּ֤שׂ יִרְאִיָּיה֙ בְּיִרְמְיָ֔הוּ וַיְבִאֵ֖הוּ אֶל־הַשָּׂרִֽים׃ טו וַיִּקְצְפ֧וּ הַשָּׂרִ֛ים עַֽל־יִרְמְיָ֖הוּ וְהִכּ֣וּ אֹת֑וֹ וְנָֽתְנ֨וּ אוֹת֜וֹ בֵּ֣ית הָֽאֵס֗וּר בֵּ֚ית יְהֽוֹנָתָ֣ן הַסֹּפֵ֔ר כִּֽי־אֹת֥וֹ עָשׂ֖וּ לְבֵ֥ית הַכֶּֽלֶא׃ טז כִּ֣י בָ֧א יִרְמְיָ֛הוּ אֶל־בֵּ֥ית הַבּ֖וֹר וְאֶל־הַֽחֲנֻ֑יוֹת וַיֵּֽשֶׁב־שָׁ֥ם יִרְמְיָ֖הוּ יָמִ֥ים רַבִּֽים׃
֍ ֍ ֍
(יא) וְהָיָה בְּהֵעָלוֹת חֵיל הַכַּשְׂדִּים מֵעַל יְרוּשָׁלִָם, מִפְּנֵי חֵיל פַּרְעֹה.
(יב) וַיֵּצֵא יִרְמְיָהוּ מִירוּשָׁלִַם, לָלֶכֶת אֶרֶץ בִּנְיָמִן, לַחֲלִק מִשָּׁם – כיון שרצה לחלק ולהפריד את עצמו מאנשי ירושלים, ויצא בְּתוֹךְ שאר הָעָם היוצאים מירושלים, כדי שלא ירגישו בו.
(יג) וַיְהִי הוּא בְּשַׁעַר בִּנְיָמִן, וְשָׁם בַּעַל פְּקִדֻת וּשְׁמוֹ יִרְאִיָּיה בֶּן שֶׁלֶמְיָה בֶּן חֲנַנְיָה, וַיִּתְפֹּשׂ אֶת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא, לֵאמֹר – ואמר לו, אֶל הַכַּשְׂדִּים אַתָּה נֹפֵל – רצונך להצטרף אל הכשדים שהיו עדיין בסביבות ירושלים.
(יד) וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ, שֶׁקֶר, אֵינֶנִּי נֹפֵל עַל הַכַּשְׂדִּים. וְלֹא שָׁמַע אֵלָיו, וַיִּתְפֹּשׂ יִרְאִיָּיה בְּיִרְמְיָהוּ, וַיְבִאֵהוּ אֶל הַשָּׂרִים.
(טו) וַיִּקְצְפוּ הַשָּׂרִים עַל יִרְמְיָהוּ, וְהִכּוּ אֹתוֹ, וְנָתְנוּ אוֹתוֹ בֵּית הָאֵסוּר בֵּית יְהוֹנָתָן הַסֹּפֵר, כִּי אֹתוֹ – את הבית ההוא עָשׂוּ לְבֵית הַכֶּלֶא.
(טז) כִּי בָא יִרְמְיָהוּ אֶל בֵּית הַבּוֹר, וְאֶל הַחֲנֻיוֹת – אשר בתוך החנויות, וַיֵּשֶׁב שָׁם יִרְמְיָהוּ יָמִים רַבִּים.
