יד אַ֨תְּ־כְּר֔וּב מִמְשַׁ֖ח הַסּוֹכֵ֑ךְ וּנְתַתִּ֗יךָ בְּהַ֨ר קֹ֤דֶשׁ אֱלֹהִים֙ הָיִ֔יתָ בְּת֥וֹךְ אַבְנֵי־אֵ֖שׁ הִתְהַלָּֽכְתָּ׃ טו תָּמִ֤ים אַתָּה֙ בִּדְרָכֶ֔יךָ מִיּ֖וֹם הִבָּֽרְאָ֑ךְ עַד־נִמְצָ֥א עַוְלָ֖תָה בָּֽךְ׃ טז בְּרֹ֣ב רְכֻלָּֽתְךָ֗ מָל֧וּ תֽוֹכְךָ֛ חָמָ֖ס וַֽתֶּחֱטָ֑א וָֽאֲחַלֶּלְךָ֩ מֵהַ֨ר אֱלֹהִ֤ים וָֽאַבֶּדְךָ֙ כְּר֣וּב הַסֹּכֵ֔ךְ מִתּ֖וֹךְ אַבְנֵי־אֵֽשׁ׃
֍ ֍ ֍
(יד) אַתְּ כְּרוּב מִמְשַׁח הַסּוֹכֵךְ – היה לך חלק בכרובים הגדולים שעשה שלמה בקדש הקדשים העשויים מעץ שמן [המכונה בלשונם 'משח'], שהיו עומדים על הארץ בגובה עשר אמות ומסוככים על ארון הברית, וּנְתַתִּיךָ בְּהַר קֹדֶשׁ של אֱלֹהִים, שבו בית המקדש, שם הָיִיתָ, כי היה לך חלק בבנייתו, ואחרי מותך, בְּתוֹךְ אַבְנֵי אֵשׁ הִתְהַלָּכְתָּ – היית ראוי להלך בגן עדן, שם יש חופות העשויות מאבנים יקרות שהן אבני אש, ואינן מחומר גשמי של העולם הזה.
(טו) תָּמִים אַתָּה בִּדְרָכֶיךָ מִיּוֹם הִבָּרְאָךְ – ואמנם מיום שנבראת היית תמים ושלם, וראוי לכל השכר והכבוד העצומים הללו, עַד אשר נִמְצָא עַוְלָתָה בָּךְ.
(טז) ומבאר מה היא העוולה שנמצאה בו, בְּרֹב רְכֻלָּתְךָ – על ידי ריבוי הרוכלים שהיו בצור, לסחור ולהרויח, מָלוּ תוֹכְךָ – התמלא תוך ארצך בחָמָס, וַתֶּחֱטָא, וָאֲחַלֶּלְךָ מֵהַר אֱלֹהִים – ועל ידי כך התחלל חלקך שהיה בהר האלהים, הוא הר הבית שבו בית המקדש, וָאַבֶּדְךָ, כְּרוּב הַסֹּכֵךְ, מִתּוֹךְ אַבְנֵי אֵשׁ, כלומר, אתה המכונה 'כרוב הסוכך' מחמת שהיה לך חלק בכרובים הסוככים על ארון הברית, ועל ידי זה היה לך חלק באבני האש שבגן עדן, כיון שאיבדת חלקך בבית המקדש בעולם הזה, איבדת חלקך גם בגן עדן.
