(כג) וְכָל־הָאָ֗רֶץ בּוֹכִים֙ ק֣וֹל גָּד֔וֹל וְכָל־הָעָ֖ם עֹֽבְרִ֑ים וְהַמֶּ֗לֶךְ עֹבֵר֙ בְּנַ֣חַל קִדְר֔וֹן וְכָל־הָעָם֙ עֹֽבְרִ֔ים עַל־פְּנֵי־דֶ֖רֶךְ אֶת־הַמִּדְבָּֽר׃ (כד) וְהִנֵּ֨ה גַם־צָד֜וֹק וְכָֽל־הַלְוִיִּ֣ם אִתּ֗וֹ נֹֽשְׂאִים֙ אֶת־אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית הָֽאֱלֹהִ֔ים וַיַּצִּ֨קוּ֙ אֶת־אֲר֣וֹן הָֽאֱלֹהִ֔ים וַיַּ֖עַל אֶבְיָתָ֑ר עַד־תֹּ֥ם כָּל־הָעָ֖ם לַֽעֲב֥וֹר מִן־הָעִֽיר׃ (כה) וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֨לֶךְ֙ לְצָד֔וֹק הָשֵׁ֛ב אֶת־אֲר֥וֹן הָֽאֱלֹהִ֖ים הָעִ֑יר אִם־אֶמְצָ֥א חֵן֙ בְּעֵינֵ֣י ה֔' וֶֽהֱשִׁבַ֕נִי וְהִרְאַ֥נִי אֹת֖וֹ וְאֶת־נָוֵֽהוּ׃ (כו) וְאִם֙ כֹּ֣ה יֹאמַ֔ר לֹ֥א חָפַ֖צְתִּי בָּ֑ךְ הִנְנִ֕י יַֽעֲשֶׂה־לִּ֕י כַּֽאֲשֶׁ֥ר ט֖וֹב בְּעֵינָֽיו׃ (כז) וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֨לֶךְ֙ אֶל־צָד֣וֹק הַכֹּהֵ֔ן הֲרוֹאֶ֣ה אַתָּ֔ה שֻׁ֥בָה הָעִ֖יר בְּשָׁל֑וֹם וַֽאֲחִימַ֨עַץ בִּנְךָ֜ וִיהֽוֹנָתָ֧ן בֶּן־אֶבְיָתָ֛ר שְׁנֵ֥י בְנֵיכֶ֖ם אִתְּכֶֽם׃ (כח) רְאוּ֙ אָֽנֹכִ֣י מִתְמַהְמֵ֔הַּ בְּעַֽרְב֖וֹת הַמִּדְבָּ֑ר עַ֣ד בּ֥וֹא דָבָ֛ר מֵֽעִמָּכֶ֖ם לְהַגִּ֥יד לִֽי׃ (כט) וַיָּ֨שֶׁב צָד֧וֹק וְאֶבְיָתָ֛ר אֶת־אֲר֥וֹן הָֽאֱלֹהִ֖ים יְרֽוּשָׁלִָ֑ם וַיֵּֽשְׁב֖וּ שָֽׁם׃
֍ ֍ ֍
(כג) וְכָל הָאָרֶץ – כל אנשי העיר ירושלים, שנודע להם שדוד בורח מהעיר, בּוֹכִים בקוֹל גָּדוֹל, וְכָל הָעָם עֹבְרִים – וכל אותם שבירושלים שגם כן ברחו מהעיר, התחלקו לשני מחנות, וְהַמֶּלֶךְ עֹבֵר בְּנַחַל קִדְרוֹן, וְכָל הָעָם עֹבְרִים עַל פְּנֵי דֶרֶךְ אחרת, אֶת הַמִּדְבָּר – להגיע אל המדבר.
(כד) וְהִנֵּה גַם צָדוֹק הכהן וְכָל הַלְוִיִּם אִתּוֹ נֹשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים, וַיַּצִּקוּ – עשו לו מקום מבוצר וגבוה אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וַיַּעַל אֶבְיָתָר הכהן הגדול לעמוד ליד הארון למשמרת כבוד עַד תֹּם כָּל הָעָם לַעֲבוֹר מִן הָעִיר.
(כה) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְצָדוֹק, הָשֵׁב אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים הָעִיר, ואל תוליך אותו עימי אל המדבר, כי ממה נפשך, אִם אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי ה', וֶהֱשִׁבַנִי אל העיר, וְהִרְאַנִי אֹתוֹ וְאֶת נָוֵהוּ – אראה את הארון ואת מקומו הראוי לו.
(כו) וְאִם כֹּה יֹאמַר ה', לֹא חָפַצְתִּי בָּךְ, לא אעשה נגד רצונו, להוליך את הארון עימי, אלא הִנְנִי, יַעֲשֶׂה לִּי כַּאֲשֶׁר טוֹב בְּעֵינָיו.
(כז) ואמרו חז"ל שבאותו היום שאל אביתר באורים ותומים, ולא נענה, והסתלק מהכהונה הגדולה [כפי שהתנבא שמואל הנביא לעלי הכהן, שתסתלק הכהונה הגדולה מזרעו], ונבחר צדוק לכהונה הגדולה, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל צָדוֹק הַכֹּהֵן, הֲרוֹאֶה אַתָּה – הרי אתה הוא הרואה באורים ותומים, וכיון ששרתה עליך שכינה אין לך לחשוש מפני אבשלום (אלשיך), ולכן שֻׁבָה הָעִיר בְּשָׁלוֹם, וַאֲחִימַעַץ בִּנְךָ וִיהוֹנָתָן בֶּן אֶבְיָתָר שְׁנֵי בְנֵיכֶם אִתְּכֶם, ותשלחו אותם להודיעני כל דבר שיוודע לך בעיר, כדי שאדע כיצד לנהוג.
(כח) וכדי שיידעו היכן למוצאו הוסיף דוד ואמר להם, רְאוּ אָנֹכִי מִתְמַהְמֵהַּ בְּעַרְבוֹת הַמִּדְבָּר, עַד בּוֹא דָבָר ברור מֵעִמָּכֶם לְהַגִּיד לִי.
(כט) וַיָּשֶׁב צָדוֹק וְאֶבְיָתָר אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים יְרוּשָׁלִָם, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.
