כח אֲשֶׁ֤ר חִצָּיו֙ שְׁנוּנִ֔ים וְכָל־קַשְּׁתֹתָ֖יו דְּרֻכ֑וֹת פַּרְס֤וֹת סוּסָיו֙ כַּצַּ֣ר נֶחְשָׁ֔בוּ וְגַלְגִּלָּ֖יו כַּסּוּפָֽה׃ כט שְׁאָגָ֥ה ל֖וֹ כַּלָּבִ֑יא יִשְׁאַ֨ג כַּכְּפִירִ֤ים וְיִנְהֹם֙ וְיֹאחֵ֣ז טֶ֔רֶף וְיַפְלִ֖יט וְאֵ֥ין מַצִּֽיל׃ ל וְיִנְהֹ֥ם עָלָ֛יו בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא כְּנַֽהֲמַת־יָ֑ם וְנִבַּ֤ט לָאָ֨רֶץ֙ וְהִנֵּה־חֹ֔שֶׁךְ צַ֣ר וָא֔וֹר חָשַׁ֖ךְ בַּֽעֲרִיפֶֽיהָ׃
֍ ֍ ֍
(כח) גם כלי מלחמתו יהיו מוכנים ומזומנים, אֲשֶׁר חִצָּיו שְׁנוּנִים ומוכנים למלחמה, ולא יצטרך לחדדם, וְכָל קַשְּׁתֹתָיו דְּרֻכוֹת כאילו מעצמן, ולא יצטרך עד שיחפו את פרסות הסוסים בברזל, אלא פַּרְסוֹת סוּסָיו כַּצַּר – כמו אבן צור נֶחְשָׁבוּ, שאינם ניזוקים בהליכתם ואינם צריכים חיפוי ברזל, וְגַלְגִּלָּיו ואופני מרכבותיו יהיו מהירים כַּסּוּפָה, וכאילו יילכו באויר לרוב מהירותם.
(כט) ה'לביא', שהוא האריה המבוגר, שואג שאגות גדולות אך לא בתמידות, וה'כפיר', שהוא האריה הצעיר, שואג תמיד אך שאגותיו חלשות, ומתאר את האויב, אשר שְׁאָגָה לוֹ חזקה כַּלָּבִיא, ויִשְׁאַג שאגות אלו בתמידות, כַּכְּפִירִים, וְיִנְהֹם וְיֹאחֵז טֶרֶף, שלא כדרך האריה השואג רק כשאין לו טרף, הרי האויב ימשיך בשאגותיו ומלחמתו גם כשיימצא לו טרף, וְיַפְלִיט את הטרף למאורתו, וְאֵין מַצִּיל, כי אין מי שיעמוד נגדו.
(ל) מוסיף הנביא ומצייר את ישראל כאניה המיטרפת בים הגדול, וְיִנְהֹם עָלָיו האויב בַּיּוֹם הַהוּא כְּנַהֲמַת יָם, וְנִבַּט לָאָרֶץ – ובני האניה מתלבטים ויגעים להוביל את האניה לארץ יישוב, ואינם מצליחים בכך, וְהִנֵּה חֹשֶׁךְ סביבם, ואינם רואים להיכן יש להנהיג את האניה, צַר – הולכים הם לקראת צורים וסלעים גדולים העשויים לשבר את הספינה, וָאוֹר – יורד למולם ענן השואב מים מהאוקיינוס, שזו סכנה גדולה לאניה, חָשַׁךְ בַּעֲרִיפֶיהָ – אותו ענן שפך עליהם ממטרו, עד שנעשה להם חושך מחמת המטר החזק, ואין להם תקוה להנצל.
