יג אִם־לֹ֣א יָ֭שׁוּב חַרְבּ֣וֹ יִלְט֑וֹשׁ קַשְׁתּ֥וֹ דָ֝רַ֗ךְ וַֽיְכוֹנְנֶֽהָ׃ יד וְ֭לוֹ הֵכִ֣ין כְּלֵי־מָ֑וֶת חִ֝צָּ֗יו לְֽדֹלְקִ֥ים יִפְעָֽל׃ טו הִנֵּ֥ה יְחַבֶּל־אָ֑וֶן וְהָרָ֥ה עָ֝מָ֗ל וְיָ֣לַד שָֽׁקֶר׃ טז בּ֣וֹר כָּ֭רָה וַֽיַּחְפְּרֵ֑הוּ וַ֝יִּפֹּ֗ל בְּשַׁ֣חַת יִפְעָֽל׃ יז יָשׁ֣וּב עֲמָל֣וֹ בְרֹאשׁ֑וֹ וְעַ֥ל קָ֝דְקֳד֗וֹ חֲמָס֥וֹ יֵרֵֽד׃ יח אוֹדֶ֣ה יְהוָ֣ה כְּצִדְק֑וֹ וַֽ֝אֲזַמְּרָ֗ה שֵֽׁם־יְהוָ֥ה עֶלְיֽוֹן׃
֍ ֍ ֍
(יג) כיון שהתבאר לעיל (פסוק ח') שכביכול שב ה' למרום ונמנע מלהעניש את דוד, אם כן היה ראוי שגם כוש, שהיה שליח ה' להרע לדוד, ישוב גם הוא למקומו, אך אִם לֹא יָשׁוּב למקומו, אלא חַרְבּוֹ עדיין יִלְטוֹשׁ [-יחדד וישחיז], ואת קַשְׁתּוֹ דָרַךְ – מתח את מיתר הקשת, וַיְכוֹנְנֶהָ – הכין חץ על המיתר המתוח כדי להרגני.
(יד) הרי זהו סימן לכך שהדבר נעשה לטובתי, כי מה שלטש את חרבו, הרי וְלוֹ הֵכִין כְּלֵי מָוֶת – הכין את כלי המוות עבור עצמו, שעתיד הוא להיהרג בחרבו, ומה שהכין חיצים בקשתו, חִצָּיו לְדֹלְקִים יִפְעָל – יהיו מוכנים חיצים אלו לפגוע באותם הרוצים לדלוק ולרדוף אחרי.
(טו) וממשיל עתה את מחשבות ומעשי הרשעים להריון ולידה של ה'אוון' וה'עמל', שהם המחשבות הרעות, כי הִנֵּה יְחַבֶּל אָוֶן, וכאילו האָוֶן התחיל במחשבה הרעה, וְהָרָה עָמָל – העמל הוא שהרה אותו והכינו ללידה, כי חשב מחשבות להוציא את הרעה אל הפועל, וְיָלַד שָׁקֶר, כי לא אל הילד הזה היתה כוונתם, כי נהפך הדבר לרעתם.
(טז) כי בּוֹר אשר כָּרָה, והכרייה היא משל למחשבה הראשונה, שניתנה על ידי האָוֶן, וַיַּחְפְּרֵהוּ, והחפירה היא המשך המזימה כיצד להוציא את הרעה אל הפועל, והיא המשולה להריון של העמל, ולידת השקר היא בכך שלא רק שלא יצאה רעתם אל הפועל, אלא וַיִּפֹּל בְּשַׁחַת יִפְעָל – הוא עצמו נפל באותו בור שהכין לדוד ['שחת' זהו הבור שמכינים לבעלי חיים כדי ללכוד אותם, כי כאשר הכין בור ללכוד את דוד, נפל בו בעצמו].
(יז) יָשׁוּב עֲמָלוֹ בְרֹאשׁוֹ – המחשבה לעשות רעה [המיוחסת בפסוק ט"ו אל ה'עמל'] תשוב על ראש הרשע, כי לשון 'ראש' מורה על המחשבה היוצאת מהפנימיות, מהמוח, וְעַל קָדְקֳדוֹ חֲמָסוֹ יֵרֵד – והחמס בפועל ירד על ה'קדקוד', שהוא החלק החיצוני של הראש, כפי שמעשה החמס הוא מעשה חיצוני.
(יח) אוֹדֶה יְיָ כְּצִדְקוֹ, על הטוב שעשה עימי, וַאֲזַמְּרָה שֵׁם יְיָ עֶלְיוֹן, להגיד נפלאותיו וגבורותיו, וסיפור השגחתו הפרטית עלי.
