(א) וְדָוִ֗ד עָבַ֤ר מְעַט֙ מֵֽהָרֹ֔אשׁ וְהִנֵּ֥ה צִיבָ֛א נַ֥עַר מְפִיבֹ֖שֶׁת לִקְרָאת֑וֹ וְצֶ֨מֶד חֲמֹרִ֜ים חֲבֻשִׁ֗ים וַֽעֲלֵיהֶם֩ מָאתַ֨יִם לֶ֜חֶם וּמֵאָ֧ה צִמּוּקִ֛ים וּמֵ֥אָה קַ֖יִץ וְנֵ֥בֶל יָֽיִן׃ (ב) וַיֹּ֧אמֶר הַמֶּ֛לֶךְ אֶל־צִיבָ֖א מָה־אֵ֣לֶּה לָּ֑ךְ וַיֹּ֣אמֶר צִ֠יבָא הַֽחֲמוֹרִ֨ים לְבֵית־הַמֶּ֜לֶךְ לִרְכֹּ֗ב וְהַלֶּ֤חֶם וְהַקַּ֨יִץ֙ לֶֽאֱכ֣וֹל הַנְּעָרִ֔ים וְהַיַּ֕יִן לִשְׁתּ֥וֹת הַיָּעֵ֖ף בַּמִּדְבָּֽר׃ (ג) וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ וְאַיֵּ֖ה בֶּן־אֲדֹנֶ֑יךָ וַיֹּ֨אמֶר צִיבָ֜א אֶל־הַמֶּ֗לֶךְ הִנֵּה֙ יוֹשֵׁ֣ב בִּירֽוּשָׁלִַ֔ם כִּ֣י אָמַ֔ר הַיּ֗וֹם יָשִׁ֤יבוּ לִי֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֖ת מַמְלְכ֥וּת אָבִֽי׃ (ד) וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֨לֶךְ֙ לְצִבָ֔א הִנֵּ֣ה לְךָ֔ כֹּ֖ל אֲשֶׁ֣ר לִמְפִיבֹ֑שֶׁת וַיֹּ֤אמֶר צִיבָא֙ הִֽשְׁתַּחֲוֵ֔יתִי אֶמְצָא־חֵ֥ן בְּעֵינֶ֖יךָ אֲדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃
֍ ֍ ֍
(א) וְדָוִד עָבַר מְעַט מֵהָרֹאשׁ – מראש הר הזיתים, וְהִנֵּה צִיבָא, נַעַר [-עבדו של] מְפִיבֹשֶׁת בן שאול בא לִקְרָאתוֹ, וְצֶמֶד חֲמֹרִים חֲבֻשִׁים עמו, וַעֲלֵיהֶם מָאתַיִם לֶחֶם, וּמֵאָה צִמּוּקִים – מאה אשכולות ענבים מיובשים לצימוקים, וּמֵאָה קַיִץ – מהפירות המיובשים בקיץ, וְנֵבֶל – נֹאד יָיִן.
(ב) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל צִיבָא, מָה אֵלֶּה לָּךְ. וַיֹּאמֶר צִיבָא, הַחֲמוֹרִים לְבֵית הַמֶּלֶךְ – לנשות וילדי המלך, לִרְכֹּב, כי ברחו בבהלה מירושלים ולא לקחו איתם אפילו מרכבות לרכיבת נשות המלך וילדיו, וְהַלֶּחֶם וְהַקַּיִץ לֶאֱכוֹל הַנְּעָרִים, וְהַיַּיִן לִשְׁתּוֹת הַיָּעֵף מעמל הדרך בַּמִּדְבָּר.
(ג) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אל ציבא, וְאַיֵּה בֶּן אֲדֹנֶיךָ – היכן הוא מפיבושת עצמו, ומדוע לא בא עימי. וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ, הִנֵּה מפיבושת יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִַם, ולא ברח עם דוד וגם לא הלך להקביל פני אבשלום, כִּי אָמַר, לאחר שינצח אבשלום את דוד ידונו את אבשלום למיתה על מרידתו, ועל ידי זה הַיּוֹם יָשִׁיבוּ לִי בֵּית יִשְׂרָאֵל אֵת מַמְלְכוּת אָבִי. ובאמת לא היה הדבר נכון, וכמו שיסופר להלן.
והנה מכל עשירי ירושלים לא נמצא מי שיביא דבר למלך, כיון שהנאמנים לדוד בגלוי ברחו עמו בבהלה ולא הספיקו לקחת מאומה, ואותם שהעמידו פנים כנאמנים לאבשלום ולכן לא ברחו עם דוד, פחדו להביא לו דברים ולהראות שהם נאמנים לו. אמנם ציבא העבד עשה כן בדרך רמאות, כי לפני דוד אמר שבא מעצמו ומרצונו, ואם היה אבשלום מנצח היה אומר שמפיבושת שלחו לדוד.
(ד) אמנם דוד קיבל את דברי השקר של ציבא, וכעס על מפיבושת שלא בא עימו, לאחר שגידלו וכיבדו ונתן לו במתנה את כל נכסי שאול אביו, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְצִבָא, הִנֵּה נתון לְךָ במתנה כֹּל אֲשֶׁר לִמְפִיבֹשֶׁת. וַיֹּאמֶר צִיבָא, הִשְׁתַּחֲוֵיתִי, אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ.
