ו וְיָֽדְעוּ֙ כָּל־יֹֽשְׁבֵ֣י מִצְרַ֔יִם כִּ֖י אֲנִ֣י יְהוָ֑ה יַ֧עַן הֱיוֹתָ֛ם מִשְׁעֶ֥נֶת קָנֶ֖ה לְבֵ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃ ז בְּתָפְשָׂ֨ם בְּךָ֤ בַכַּף֙ תֵּר֔וֹץ וּבָֽקַעְתָּ֥ לָהֶ֖ם כָּל־כָּתֵ֑ף וּבְהִֽשָּׁעֲנָ֤ם עָלֶ֨יךָ֙ תִּשָּׁבֵ֔ר וְהַֽעֲמַדְתָּ֥ לָהֶ֖ם כָּל־מָתְנָֽיִם׃ ח לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה הִנְנִ֛י מֵבִ֥יא עָלַ֖יִךְ חָ֑רֶב וְהִכְרַתִּ֥י מִמֵּ֖ךְ אָדָ֥ם וּבְהֵמָֽה׃
֍ ֍ ֍
(ו) והתועלת בעונש זה תהיה, וְיָדְעוּ כָּל יֹשְׁבֵי מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה', ויכירו שבא לו הדבר כעונש מעם ה'. ואחרי המלחמות שהיו מחוץ למצרים בא נבוכדנצר ונלחם עם פרעה בגבול מצרים, והכהו בארצו, וביאר את הסיבה למפלתו, יַעַן הֱיוֹתָם מִשְׁעֶנֶת קָנֶה לְבֵית יִשְׂרָאֵל – כיון שישראל סמכו על המצריים שיעזרו להם ביום קרב, ולא רק שהם לא עזרו להם, אלא הם היו הגורמים למפלתם של ישראל, כי מחמת שסמכו עליהם הסירו ישראל את לבם מה', ולא שמעו לקול נביאיו.
(ז) אחר שהמשיל את מצרים ל'משענת קנה' לבית ישראל, והיינו משענת חלשה, מוסיף וממשיל אותם לקנה שבור, אשר מלבד חולשתו של הקנה, הרי מקום שִׁבְרוֹ חד וחותך את הבשר, אשר בְּתָפְשָׂם בְּךָ בַכַּף – כאשר תופס האדם את הקנה בכפו ומניפו על אויבו כדי לאיים עליו, תֵּרוֹץ וּבָקַעְתָּ לָהֶם כָּל כָּתֵף – הרי הוא מרוצץ וחותך את כתיפו של האדם המניף אותו, וכך בשעה שצר מלך בבל על ישראל, הוצרכו ישראל לתת את כל ממונם שוחד למלך מצרים, שיבוא לעזור להם, וּבְהִשָּׁעֲנָם עָלֶיךָ, מאחר והורגלו להשען על המטה, ולא להשען כדרך כל אדם על מותניו, הרי בשעה שתִּשָּׁבֵר, ולא תעזור להם, וְהַעֲמַדְתָּ לָהֶם כָּל מָתְנָיִם – תצריך אותם להשען על מותניהם, ואם לא יעשו כן יפלו לגמרי, וכך ישראל היו רגילים להשען ולסמוך על מצרים שיעזרו להם, וכיון שבשעה שבא עליהם מלך בבל לא עזרו להם המצריים, הוצרכו להלחם לבדם, אך כיון שלא הורגלו בכך נכשלו במלחמתם ונפלו בידי מלך בבל.
(ח) לָכֵן, כיון שמצרים גרמו לישראל שיפלו ביד מלך בבל, יבוא עליהם חורבן נוסף לאחר חורבן בית המקדש [וחורבן זה הוא מלבד המפלות הראשונות, שבהם נפלו חיל מצרים מחוץ לארצם], כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים, הִנְנִי מֵבִיא עָלַיִךְ [-על ארץ מצרים] חָרֶב, וְהִכְרַתִּי מִמֵּךְ אָדָם וּבְהֵמָה, ועונש זה יהיה כבר בתוך גבולות מצרים.
