יג כִּ֛י כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה מִקֵּ֞ץ אַרְבָּעִ֤ים שָׁנָה֙ אֲקַבֵּ֣ץ אֶת־מִצְרַ֔יִם מִן־הָֽעַמִּ֖ים אֲשֶׁר־נָפֹ֥צוּ שָֽׁמָּה׃ יד וְשַׁבְתִּי֙ אֶת־שְׁב֣וּת מִצְרַ֔יִם וַהֲשִֽׁבֹתִ֤י אֹתָם֙ אֶ֣רֶץ פַּתְר֔וֹס עַל־אֶ֖רֶץ מְכֽוּרָתָ֑ם וְהָ֥יוּ שָׁ֖ם מַמְלָכָ֥ה שְׁפָלָֽה׃ טו מִן־הַמַּמְלָכוֹת֙ תִּֽהְיֶ֣ה שְׁפָלָ֔ה וְלֹֽא־תִתְנַשֵּׂ֥א ע֖וֹד עַל־הַגּוֹיִ֑ם וְהִ֨מְעַטְתִּ֔ים לְבִלְתִּ֖י רְד֥וֹת בַּגּוֹיִֽם׃ טז וְלֹ֣א יִֽהְיֶה־עוֹד֩ לְבֵ֨ית יִשְׂרָאֵ֤ל לְמִבְטָח֙ מַזְכִּ֣יר עָוֹ֔ן בִּפְנוֹתָ֖ם אַֽחֲרֵיהֶ֑ם וְיָ֣דְע֔וּ כִּ֥י אֲנִ֖י אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃
֍ ֍ ֍
(יג) כִּי כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים, מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה לחורבנה של מצרים, אֲקַבֵּץ אֶת אנשי מִצְרַיִם מִן הָעַמִּים אֲשֶׁר נָפֹצוּ שָׁמָּה [כי מצרים נחרבה בשנה העשרים ושבע למלכות נבוכדנצר, כמו שיבואר בפסוק י"ז, ומלך נבוכדנצר אחר כך עוד שמונה עשרה שנה. אחריו מלך אויל מרודך עשרים ושתים שנה, ואז נשלמו ארבעים שנה. ובאותו זמן מלך בלשצר, ובשנה הראשונה למלכותו נאמרה הנבואה על ידי דניאל שתסוב המלכות מבבל לפרס, וברשיון מלך פרס חזרו לארצותיהם כל הגולים שהוגלו על ידי נבוכדנצר, ואף גולי מצרים בכללם].
(יד) וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת מִצְרַיִם, וַהֲשִׁבֹתִי אֹתָם אל אֶרֶץ פַּתְרוֹס, עַל אֶרֶץ מְכוּרָתָם, שארץ פתרוס היה המקום שבו גרו מתחילה, אמנם לא יחזרו להיות לעם גדול וחשוב, אלא וְהָיוּ שָׁם מַמְלָכָה שְׁפָלָה.
(טו) ולא רק ביחס למעמדם הראשון יהיו שפלים, אלא גם מִן הַמַּמְלָכוֹת שבאותו זמן תִּהְיֶה שְׁפָלָה, וְלֹא תִתְנַשֵּׂא עוֹד עַל הַגּוֹיִם, לא תתגאה אפילו על אותם גויים שאין להם מלך, וְהִמְעַטְתִּים – וכל זה יהיה על ידי שאמעיט אותם, ומבאר עתה שלש סיבות לכך שהמעיט ה' את מלכות מצרים, האחת, לְבִלְתִּי רְדוֹת בַּגּוֹיִם – שלא ימשלו מצרים בגויים האחרים לרדות בהם בפרך, כי הסיר ה' את עול מצרים מעל הגויים.
(טז) והטעם השני, וְלֹא יִהְיֶה עוֹד לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְמִבְטָח – שלא יבטחו ישראל במצרים, לפי שבטחון זה מַזְכִּיר עָוֹן לישראל, בִּפְנוֹתָם אַחֲרֵיהֶם ולומדים ממעשיהם, ומסירים ליבם מה'. והטעם השלישי, וְיָדְעוּ הכל כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהִים, העושה עם מלכי הארץ כרצוני.
