משנה
נאמרו בתורה שתי פרשות בענין נערה בתולה, האחת לגבי אונס והאחת לגבי מפתה: א. בספר דברים )כב, כח- כט( נאמר 'ִכּי ִיְמָצא ִאישׁ ַנֲעָר ה ְבתוָּלה ֲאֶשׁר א ֹאָרָשׂה, וְּתָפָשׂהּ ְוָשַׁכב ִעָמּהּ, ְוִנְמָצאוּ. ְוָנַתן ָהִאישׁ ַהֹשֵּׁכב ִעָמּהּ ַלֲאִבי ַהַנֲּעָר ה ֲחִמִשּׁים ָכֶּסף, ְולֹו ִתְהֶיה ְלִאָשּׁה ַתַּחת ֲאֶשׁר ִעָנּהּ, א יוַּכל ַשְׁלָּחהּ ָכּל ָיָמיו. הרי שנאמרו לגבי האונס עונש תשלום קנס, חיוב לשאת לאשה את אותה נערה, ואיסור לגרשה כל ימיו. ב. בספר שמות )כב טו-טז( נאמר, 'ְוִכי ְיַפֶתּה ִאישׁ ְבּתוָּלה ֲאֶשׁר א ֹאָרָשׂה ְוָשַׁכ ב ִעָמּהּ, ָמֹהר ִיְמָהֶרָנּה לֹּו ְלִאָשּׁה, ִאם ָמֵאן ְיָמֵאן אִָביָה ְלִתָתּהּ לֹו ֶכֶּסף ִיְשֹׁקל ְכֹּמַהר ַהְבּתוּת'. הרי שנאמר לגבי המפתה רק חיוב לשאת את הנערה לאשה, ואם אינו נושא אותה, מתחייב בתשלום כמוהר הבתולות. ֶ הּ משנתנו מבארת את פרטי החיובים השונים בשני המקרים: ְ ָבִריםּ ַה ְמ ַפת נערה בתולה, נֹו ֵתן ְׁשלֹ ָׁשה ד, ְואֹוֵנס נותן ֶ הּ ה. ומבארת המשנה, ַָאְר ָּבע ְפָגםּ , ַהְמַפת נֹו ֵתן ּבֹו ֶׁשת ְק ָנסּ , ו ָליוָ ו, ובמשנה להלן יבואר כיצד ָשִׁמים חיובים אלו, מֹוִסיף ע רַ ָהאֹוֵנס, ֶׁש ּנֹו ֵתן גם ֶאת ֶ הּ ַהַּצע. מבררת המשנה, ַמה החילוקים שיש ֵּבין אֹוֵנס רַ ִלְמַפת, שהאֹוֵנס נֹו ֵתן את ה ֶהּ , ַצע ְמ ַפתּו רַ ֵאינֹ ו נֹו ֵתן ָדּ ַצע. אֹוֵנס נֹו ֵתן את תשלומי הקנס ֶ הּ , ִמי ֹו ִציאּ ְמ ַפת נותן תשלומים אלו רק ּו ִל ְכ ֶׁשי, ובגמרא תבואר כוונת ִציצֹ וֲ המשנה בלשון זו. אֹוֵנס, ׁשֹו ֶתה ַּבע – משתמש בכלי שבחר בו, ואפילו הוא מאוס כעציץ של חרס, כלומר, חייב ֶ הּ הוא לישא אותה ואסור לו לגרשה כל ימיו, ְו אילו ְמ ַפת, ִאם ָר ָצה ְלהֹו ִציא – לגרשה לאחר זמן, מֹו ִציא.
גמרא
ֶ הּ שנינו במשנה, 'אונס נותן מיד, ֹו ִציאּ ְמ ַפתּו ִל ְכ ֶׁשי,' והיינו אם אינו נושאה, וכמפורש בכתוב, )שמות כב טז' (ִאם ָמֵאן ֹ ו ּ ְיָמֵאן אִָביָה ְלִתָתּהּ לֹו , ֶכֶּסף ִיְשֹׁקל ְכֹּמַהר ַהְבּתוּת.' תמהה הגמרא, ]ְוִכי[ ִא ְׁשת ִהיא, ששייך לומר עליה לשון ֵיּ 'לכשיוציא', והרי מדובר כאן באופן שלא נשאה כלל. מתרצת הגמרא, ָאַמר ַאַּבי, ֵאיָמא – כך יש לומר ולבאר את ַ ְנָיאּ לשון המשנה, ִל ְכ ֶׁש ּלֹא ִיְכנֹוס, שאם אינו נושאה, עליו לשלם את דמי הקנס. מסייעת לכך הגמרא, ת ַנ ִּמי ָהִכי – שנינו לַ כן אף בברייתא, ַאף ִיּ ע ּ פ ֶ הּ ֶׁש ָא ְמרו ש ּ ַה ְמ ַפת נֹו ֵתן ִל ְכ ֶׁש ּלֹא ִי ְכנֹוס, היינו רק לגבי הקנס, אבל תשלומי ּבֹו ֶׁשת וְפָגם נֹו ֵתן ָד, ועל כל פנים מבואר בלשון הברייתא שתשלום הקנס הוא 'כשלא יכנוס', וכפי שביאר אביי את משנתנו. מביאה ִּמי ֶ הּ הגמרא את המשך הברייתא, ֶאָחד ָהאֹוֵנס, ְוֶאָחד ַהְמַפת, אף על פי שיש לו מצוה לישא לאשה את אותה נערה, היינו ֵּכבַ באופן שהאב והבת מתרצים בדבר, אבל ֵּ בין ִהיא וֵב ין ָאִביָה ְיכֹוִלין ְלע ולומר שאינם רוצים בנישואין אלו. ַ ְנָיאּ ְ ת לַ ִאיָדך – שנינו בברייתא אחרת, ַאף ִיּ ע ּ פ ָדּ ֶׁש ָא ְמרו שאֹוֵנס נֹו ֵתן את הקנס ֵֵצאּ , ִמי ְּכ ֶׁשת ]ִהיא[ – אם מגרשה מרצונה, ּ שהיא בקשה זאת ממנו ]שהרי הוא אינו רשאי לגרשה אף אם רצונו בכך[, ֵאין ָליוָ ָלה ם:ּ ע ְּכלו )לט.( – אינו חייב לתת לה דמי כתובתה, והטעם לכך, כיון שכל תקנת כתובה היא כדי שלא תהיה האשה קלה בעיני בעלה להוציאה, ובאשה זו לא שייך הטעם, שהרי אינו יכול לגרשה שלא מדעתה.
משנה
כפי שהתבאר במשנה לעיל, האונס 'שותה בעציצו', וחייב לישאנה לאשה, מבארת המשנה, ֵּכיַצד – לגבי מה נאמר ִציצֹ וֲ דין זה, שׁשֹו ֶתה ּ ַּבע, ללמד ש ּ ֲאִפיּלו אם ִהיא ִח ֶּגֶרת – צולעת, ָמאּ ֲאִפיּלו ִהיא סו – עיורת, חייב לישאנה. אבל אם ָמָצא ּ ְ ַברּ ָּבה ּ ד ִז ָּמה אחר שנשאה, אֹ ו ָיהּ ֶׁש ֵאי ָנה ַאיּ ְראו ָלֹבא ְּבִיְׂ שָר ֵאל, כגון שהיא ממזרת וכדומה, ֵאינֹ ו ּ ַר ׁש ְלַקְייָמה, ֶׁש ֶּנ ֱא ַמר ִ ְהֶיהּ )דברים כב יט( 'ְולֹ ו ָהּ ת ָהּ ְל ִא ׁש,' ויש לדרוש מלשון זו שתהיה זו ָיהּ ִא ׁש ָהְראו לֹו, ולא אשה האסורה לו.
גמרא
שנינו במשנה, 'מצא בה דבר זמה, או שאינה ראויה לבא בישראל, אינו רשאי לקיימה'. תמהה על כך הגמרא, ְו ֵני ֵתי ֶׂשהֲ ֵׂשה ְוִנְד ֵחי לֹא ֲע ַתע – מדוע לא תבא מצות עשה המוטלת עליו, לישא אותה, ותדחה את איסור לא תעשה, שמחמתו היא אסורה עליו, וכמו בכל התורה כולה, שמצות עשה דוחה איסור לא תעשה. ]ואין לומר שכאן יש טעם מיוחד מחמת שנאמר 'ולו תהיה לאשה', שהרי אם כן נלמד מכאן לכל מקום, שאין מצוות עשה דוחה איסור לא תעשה[. ֵׂשהֲ מתרצת הגמרא, ִּכי ַא ְמִרי ָנן ָא ֵתי ֶׂשהֲ ע ְוָד ֵחי לֹא ַתע – האופן שבו אנו אומרים שמצות עשה דוחה איסור לא תעשה, תַ היינו ְּכגֹון ִמיָלה ְּב ָצַרע, והיינו שיש נגע צרעת במקום המילה, שאז באה מצות עשה של ברית מילה ודוחה איסור לא ְ לֹאּ ,[' תעשה של קציצת הצרעת ]ואיסור זה נלמד מהפסוק )דברים כד ח( 'ִהָשֶּׁמר ְבֶּנַגע ַהָצַּרַעת ְ לֹא[ּ ד ֶא ְפ ָׁשר ֹוֵמיּ ]ד ְלַקי ֵׂשה – שאין כל אפשרות להמנע מקיום מצוות ברית מילה, ומצוה כזו דוחה איסור לא תעשה, ֲאָבל ָהָכא – אבל כאן, ֲַלע יָנאִ לגבי מצוות 'ְולֹו ִתְהֶיה ְלִאָשּׁה,' ִאי ָא ְמָרה לֹא ּ ְּבע ּ ֵליה – הרי אם היתה אומרת שאינה רוצה להנשא לו, ִמי ִאי ֵתיה ֵׂשה ְּכָלל – וכי היתה שייכת מצוה זו, והרי אינה שייכת אלא כשהיא רוצה בכך, ואף שעתה רוצה היא בכך, מכל ֲַלע מקום מצוות עשה כזו שיכולה להדחות על ידי חוסר רצונה, קלה היא, ואינה דוחה איסור לא תעשה.
