ה מַ֣יִם עֲ֭מֻקִּים עֵצָ֣ה בְלֶב־אִ֑ישׁ וְאִ֖ישׁ תְּבוּנָ֣ה יִדְלֶֽנָּה׃
֍ ֍ ֍
(ה) הגם שמחשבות רבות שוטפות את לב האדם כזרם מים, מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ – הרי ה'עצה', שהיא הדרך הנכונה הנבחרת מבין כל האפשרויות שעולות במחשבתו, היא נסתרת בעומק הלב, והיא כמים עמוקים שיש צורך לטרוח להעלותם למעלה, וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה – ורק אדם נבון, הלומד דבר מדבר ומקיש ענין לענין יכול לשפוט בכח בינתו את כל המחשבות והחסרונות שיש בכל אחת מהן, עד שיראה מה היא הדרך הטובה ביותר, ויש בכך דמיון לדליית מים עמוקים, שעושים כן על ידי קשירת חבל בחבל עד שעל ידי חבלים רבים יגיע הדלי לעומק שיש בו מים, כך הנבון יקשור ענין בענין, וילמד דבר מדבר, עד שיגיע אל העצה האמיתית בכח בינתו [ואמנם לעיל (פרק י"ב פסוק ט"ו) נאמר "וְשֹׁמֵעַ לְעֵצָה חָכָם", היינו כאשר בא לקבל את העצה מהאחרים, שאז יכול הוא ללכת לאדם שקיבל את חוקי החכמה ולשמוע ממנו על פי כללים אלו מה היא הדרך הראויה, אך כאן מדבר על הרוצה להוציא את העצה הטובה לבדו, ממעמקי נפשו, שבשביל זה צריך את מידת התבונה].
