ה כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה זֹ֚את יְר֣וּשָׁלִַ֔ם בְּת֥וֹךְ הַגּוֹיִ֖ם שַׂמְתִּ֑יהָ וּסְבִֽיבוֹתֶ֖יהָ אֲרָצֽוֹת׃ ו וַתֶּ֨מֶר אֶת־מִשְׁפָּטַ֤י לְרִשְׁעָה֙ מִן־הַגּוֹיִ֔ם וְאֶ֨ת־חֻקּוֹתַ֔י מִן־הָֽאֲרָצ֖וֹת אֲשֶׁ֣ר סְבִֽיבוֹתֶ֑יהָ כִּ֤י בְמִשְׁפָּטַי֙ מָאָ֔סוּ וְחֻקּוֹתַ֖י לֹֽא־הָלְכ֥וּ בָהֶֽם׃
֍ ֍ ֍
(ה) ומבאר עתה את הנמשל של מעשי הנביא, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים, זֹאת יְרוּשָׁלִַם, בְּתוֹךְ הַגּוֹיִם שַׂמְתִּיהָ, והיינו בתוך העמים שהיו בארץ ישראל בזמן שבאו לשם עם ישראל, וּסְבִיבוֹתֶיהָ, חוץ לארץ ישראל, אֲרָצוֹת של מלכים אחרים, והיתה כוונת ה' שישראל יהיו אור רוחני לכל העמים, הן בהנהגות שבין אדם לחבירו, והן בחוקי העבודה שבין אדם למקום.
(ו) ובמקום שיהיה כן, עשו ישראל את ההיפך, וַתֶּמֶר – החליפה והמירה ירושלים אֶת מִשְׁפָּטַי, לְרִשְׁעָה יותר מִן הַגּוֹיִם, וְאֶת חֻקּוֹתַי החליפה לרשעה יותר מִן הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֶיהָ, כִּי בְמִשְׁפָּטַי, בענינין שבין אדם לחבירו, מָאָסוּ, כי לגויים היו משפטים שכליים שיסדו להם חכמיהם, והגם שלפי האמת אין די בנימוסים האנושיים, מכל מקום אינם סותרים תמיד את דרך היושר, אלא שהם נוטים מהמשפטים האלוהיים, אבל לישראל היו משפטים אלוהיים, והם מאסו בהם והלכו בהיפך מהם, וְחֻקּוֹתַי, בדברים שבין אדם למקום, לֹא הָלְכוּ בָהֶם, והאומות לא עשו בהיפך מציווי התורה, כי לא ידעו כלל מחוקי ה', והגם שלא היו להם חוקים טובים, אך לא יסדו אותם בכוונה שיהיו היפך הטוב, ואילו ישראל עשו בהיפך מחוקי ה', ועברו על דברי ה' במזיד ובשאט נפש, ונמצא שעשו את ההיפך מרצון ה', שהם יאירו לגויים וילמדו מהם הגויים את ההנהגות הנכונות והטובות שבתורת ה'.
