א לַמְנַצֵּ֥חַ עַֽל־הַגִּתִּ֗ית מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃ ב יְהוָ֤ה אֲדֹנֵ֗ינוּ מָֽה־אַדִּ֣יר שִׁ֭מְךָ בְּכָל־הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֥ר תְּנָ֥ה הֽ֝וֹדְךָ֗ עַל־הַשָּׁמָֽיִם׃
֍ ֍ ֍
פרק ח
במזמור זה מתווכח עם הפילוסופים הטוענים כי לפי קטנות האדם ביחס לכלל הבריאה והעולמות, לא יתכן שהוא עיקר ותכלית הנבראים, ושהוא נחלת ה' בעולמו, ובדבריו דוחה את טענותיהם ומוכיח כי האדם הוא נזר הבריאה ותכליתה:
(א) לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית, מִזְמוֹר לְדָוִד, הנה הפילוסופים טוענים שלא יתכן שהאדם הוא תכלית הבריאה, ושרצון ה' הוא רק במעשי האדם, כי אם נשקיף על כל מערכת השמש והכוכבים נראה שהם גדולים ועצומים בהרבה מהעולם הקטן, ובפרט מבני האדם שהם פחותים אפילו מגרגר חול כלפיהם. ומלבד זאת, הרי מעבר למערכת הכוכבים הנראית לעינינו יש עוד אינסוף מערכות כוכבים עצומות ורבות, ואיך יעלה על הדעת שתכלית כל הבריאה העצומה הזו היא האדם הקטן, והרי זה כמו שאדם יבנה מכונה עצומה בגודלה, ויוציא עליה הוצאות רבות, כדי לעשות מחט ברזל אחת. אמנם האמת אינה כדבריהם, אלא ידוע לנו מדברי התורה והנבואה שהאדם הוא נזר הבריאה ותכליתה, ומעשי האדם הם המשפיעים על כל העולמות, העליונים והתחתונים, ולימוד התורה וקיום המצוות הם המחזיקים את העולמות ומשפיעים עליהם, וכדי ליישב את הידיעה הזו עם טענות הפילוסופים בא המשורר במזמור זה לבאר את הדברים.
(ב) יְיָ אֲדֹנֵינוּ, מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ – שם הוי"ה שלך, שבו מתגלה ה' לברואיו [כי את מהות ה' אין אדם יכול להשיג, אלא ניתן להשיג רק את הנהגותיו עם בני האדם כפי שמורה על כך שמו], ושם זה מורה על כך שה' מהווה וממציא את כל הבריאה, הרי שם זה הוא אדיר בעיקר על כדור הארץ, כי החכמה והגבורה של ה' בבריאת העולם ניכרים בעיקר בארץ, אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם – ושמך האדיר שבארץ הוא זה שנותן את ההוד על השמים, וכאילו השמים מוארות ומקבלות את אורם מהארץ, כמו הירח המקבל אור מהשמש. והטעם לכך, שהרי כאשר נרצה להעריך ולהשוות שני דברים זה לזה, ולראות מי עדיף ממי, אין להעריכם רק ביחס לגודלם, אלא בעיקר ביחס למהותם, לחוקים ולכללים הפנימיים שיש בהם, ולחכמה שהושקעה בעשייתם, ואם כן, השמים ושמי השמים, עם כל המוני מערכות הכוכבים שיש שם, מבוססים על חוק אחד של כח המשיכה, ועל ידי זה הם מושכים זה את זה ונמשכים זה לזה ופועלים בכל מרחבי היקום, ולעומת זאת הדברים הקיימים בארץ מורכבים מחוקים מרובים ומחוכמים ביותר, עד שאפילו בעשב אחד טמונה חכמה עצומה עם המוני פרטים, ועל אחת כמה וכמה בבעלי החיים, שכל אחד מאבריהם מורכב מכוחות רבים וחכמות נפלאות, ועל כולם עולה האדם, שמלבד כל החכמה שיש בבריאת גופו, הורכבה בו נפש רוחנית עליונה, שלא יוכל האדם להבין כיצד מתאחדים בו הרוחניות והגשמיות יחד, ועל כן יֵאמר בצדק כי שם ה' האדיר והנורא ניכר בעיקרו בארץ, ואילו השמים עם רבבות מערכות הכוכבים שבהם, מקבלים את הודם ואורם מן הארץ. ואם כן לא יִפָּלֵא שגם בהנהגת העולמות כך הם הדברים, שהאדם במעשיו הוא המשפיע על כל היקום, ומעשיו הטובים שבארץ הם אשר נותנים את ההוד על השמים ושמי השמים.
