יט וְלִבְנֵי֩ אַֽהֲרֹ֨ן הַכֹּֽהֲנִ֜ים בִּשְׂדֵ֨י מִגְרַ֤שׁ עָֽרֵיהֶם֙ בְּכָל־עִ֣יר וָעִ֔יר אֲנָשִׁ֕ים אֲשֶׁ֥ר נִקְּב֖וּ בְּשֵׁמ֑וֹת לָתֵ֣ת מָנ֗וֹת לְכָל־זָכָר֙ בַּכֹּ֣הֲנִ֔ים וּלְכָל־הִתְיַחֵ֖שׂ בַּלְוִיִּֽם׃ כוַיַּ֧עַשׂ כָּזֹ֛את יְחִזְקִיָּ֖הוּ בְּכָל־יְהוּדָ֑ה וַיַּ֨עַשׂ הַטּ֤וֹב וְהַיָּשָׁר֙ וְהָ֣אֱמֶ֔ת לִפְנֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהָֽיו׃ כא וּבְכָֽל־מַעֲשֶׂ֞ה אֲשֶׁר־הֵחֵ֣ל ׀ בַּֽעֲבוֹדַ֣ת בֵּית־הָֽאֱלֹהִ֗ים וּבַתּוֹרָה֙ וּבַמִּצְוָ֔ה לִדְרֹ֖שׁ לֵֽאלֹהָ֑יו בְּכָל־לְבָב֥וֹ עָשָׂ֖ה וְהִצְלִֽיחַ׃
֍ ֍ ֍
(יט) וְלִבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים היו ממונים מיוחדים בִּשְׂדֵי מִגְרַשׁ עָרֵיהֶם, בְּכָל עִירוָעִיר, אֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת, והיה תפקידם לָתֵת מָנוֹת לְכָל זָכָר בַּכֹּהֲנִים,ולא היו צריכים להראות כתב יחוסם, כיון שכל זכר בכהנים היה עובד בבית המקדש בזמן משמרתו, וזו ראיה שהוא כהן מיוחס, וּלְכָל הִתְיַחֵשׂ בַּלְוִיִּם – וכן היו נותנים ללויים, אך הלויים היו צריכים להראות כתב יחוסם כדי להוכיח שהם אכן לויים.
(כ) וַיַּעַשׂ כָּזֹאת יְחִזְקִיָּהוּ בְּכָל יְהוּדָה, וַיַּעַשׂ הַטּוֹב בדברים שבין אדם למקום,וְהַיָּשָׁר בדברים שבין אדם לחבירו, וְהָאֱמֶת בעניני אמונות ודעות לִפְנֵי ה'אֱלֹהָיו.
(כא) וּבְכָל מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר הֵחֵל – ובכל פעם שהתחיל בעשיית איזו מצוה, בַּעֲבוֹדַתבֵּית הָאֱלֹהִים, וּבַתּוֹרָה, וּבַמִּצְוָה, עשה כן רק כדי לִדְרֹשׁ לֵאלֹהָיו בְּכָל לְבָבוֹ, ללא שום פניות חיצוניות, ועל ידי זה עָשָׂה וְהִצְלִיחַ, כי היתה לו סייעתא דשמיא בכל מעשיו.
