כ וַיְהִ֗י בְּאַחַ֤ת עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה בָּֽרִאשׁ֖וֹן בְּשִׁבְעָ֣ה לַחֹ֑דֶשׁ הָיָ֥ה דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ כא בֶּן־אָדָ֕ם אֶת־זְר֛וֹעַ פַּרְעֹ֥ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֖יִם שָׁבָ֑רְתִּי וְהִנֵּ֣ה לֹֽא־חֻ֠בְּשָׁה לָתֵ֨ת רְפֻא֜וֹת לָשׂ֥וּם חִתּ֛וּל לְחָבְשָׁ֥הּ לְחָזְקָ֖הּ לִתְפֹּ֥שׂ בֶּחָֽרֶב׃
֍ ֍ ֍
(כ) וַיְהִי בְּאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה לגלות יכניה, בָּרִאשׁוֹן – בחודש הראשון, הוא ניסן, בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ, הָיָה דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר, והיתה זו נבואה נוספת על שתי המפלות של מצרים, האחת בסמוך לחורבן בית המקדש, והשניה לאחר כמה שנים.
(כא) בֶּן אָדָם, אֶת זְרוֹעַ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם שָׁבָרְתִּי, בזמן מלכות יהויכין מלך יהודה, שבא מלך בבל למצרים ולקח ממנו חלק מארצו, עד נהר פרת, והרי זה כאילו לקח לו זרוע אחת מגופו, וְהִנֵּה לֹא חֻבְּשָׁה זרוע זו כראוי, לָתֵת רְפֻאוֹת על מקום המכה, לָשׂוּם חִתּוּל לְחָבְשָׁהּ בתחבושות רכות, ועל כל זה חובשים אותה חבישה טובה, ואז תתרפא היד לגמרי לְחָזְקָהּ – עד שתתחזק לִתְפֹּשׂ בֶּחָרֶב, וכל זה לא נעשה במצרים, ולכן אף שהתחזק מעט באותו מקום שנכבש ממנו, לא התחזק כראוי עד שיוכל לעמוד במלחמה.
