כ מְ֭קַלֵּל אָבִ֣יו וְאִמּ֑וֹ יִֽדְעַ֥ךְ נֵ֝ר֗וֹ בֶּֽאֱשׁ֥וּן חֹֽשֶׁךְ׃ כא נַֽ֭חֲלָה מְבֹהֶ֣לֶת בָּרִֽאשׁוֹנָ֑ה וְ֝אַֽחֲרִיתָ֗הּ לֹ֣א תְבֹרָֽךְ׃
֍ ֍ ֍
(כ) מְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ, שהוא דבר שמתנגד אל הדעת, יכול להיות כאשר חושב האדם שחייו רעים מאד, ומדמה שמציאות העולם היא רעה, והרעות בעולם מרובות מהטובות, ולכן אינו מכיר טובה לאביו ואמו שהביאוהו לחיי העולם הזה, יִדְעַךְ נֵרוֹ בֶּאֱשׁוּן חֹשֶׁךְ – יכבה נרו בזמן של חושך ואפילה, כלומר, 'נר האדם', שהוא מזלו והצלחתו בחיים, יכול לפעמים לכהות או לדעוך, אך עדיין יש לו תקוה שיתחדש מזלו בזמן מסוים, וכמו מי שכבה נרו אך עדיין מאיר לו אור הלבנה, אך מי שהתייאש מחייו כל כך עד שמחמת כן הוא מקלל את הוריו שילדוהו, הרי זה כמי שכבה נרו בלילה חשוך לגמרי, שאין לו עוד תקוה.
(כא) ויש אופן נוסף של אדם המקלל את אביו ואמו, מחמת שהוא רוצה לרשת את נכסיהם, ולכן רוצה שימותו קודם זמנם, ובאמת גם לפי מחשבתו הרעה אין בכך אמת, כי ברכת ה' שורה רק בממון שבא לאדם על ידי טרחתו ויגיעתו, אך ממון הבא לאדם בדרך ירושה או בדרך מציאה, אין בו ברכה, וכל שכן ממון זה שיש בו שני חסרונות, שהוא נַחֲלָה [-ממון ירושה שלא טרח בו], מְבֹהֶלֶת בָּרִאשׁוֹנָה [-הגיעה אליו בדרך מציאה, כי מתו הוריו קודם זמנם], וְאַחֲרִיתָהּ לֹא תְבֹרָךְ, מחמת שני הטעמים הללו.
