כד מֵֽיְהוָ֥ה מִצְעֲדֵי־גָ֑בֶר וְ֝אָדָ֗ם מַה־יָּבִ֥ין דַּרְכּֽוֹ׃ כה מוֹקֵ֣שׁ אָ֭דָם יָ֣לַע קֹ֑דֶשׁ וְאַחַ֖ר נְדָרִ֣ים לְבַקֵּֽר׃
֍ ֍ ֍
(כד) אף על פי שיש בחירה ביד האדם באיזו דרך ללכת, בכל זאת מֵה' מִצְעֲדֵי גָבֶר, כי רק ה' נותן לאדם את הכח ללכת ברגליו, ובלא זה לא יוכל ללכת כלל, ולכן יכול ה' לעכבו ולמנוע ממנו מללכת בדרך שבחר לו, וְאָדָם מַה יָּבִין דַּרְכּוֹ – ואם כן אין לאדם לחשוב שהוא יודע מה טוב עבורו, כי גם לאחר שבחר לו את הדרך הטובה לו לפי הבנתו, עיקר הדבר נתון ביד ה' שהוא היודע ומבין מה היא באמת הדרך הטובה עבורו, וכפי שמצוי פעמים רבות שרואה האדם עיכוב בדרכו, וחושב הוא שזו רעה עבורו, ובאמת הדבר הוא לטובתו, מאת ה' המכין את צעדיו, והאדם בדעתו הקצרה אינו יכול להבין זאת מיד.
(כה) מוֹקֵשׁ אָדָם – מן הדברים שגורמים לאדם להיכשל ולהלכד בהם כמו במוקש, הוא יָלַע קֹדֶשׁ – אם ימהר להקדיש דבר בשפתיו בלי להתבונן תחילה היטב אם ראוי הדבר [ו'יָלַע' הוא מלשון 'לוֹעַ', המורה על דיבור במרוצה ללא מחשבה], ועשוי הוא להיכשל בקלות בכך שישתמש בחפץ המוקדש שימוש של חול, האסור עליו. וְאַחַר נְדָרִים לְבַקֵּר – וכן אם ירבה לנדור נדרים, יצטרך לבקר ולדקדק אחר כך שלא לאחר את קיומם.
