כח חֶ֣סֶד וֶֽ֭אֱמֶת יִצְּרוּ־מֶ֑לֶךְ וְסָעַ֖ד בַּחֶ֣סֶד כִּסְאֽוֹ׃ כט תִּפְאֶ֣רֶת בַּֽחוּרִ֣ים כֹּחָ֑ם וַֽהֲדַ֖ר זְקֵנִ֣ים שֵׂיבָֽה׃ ל חַבֻּר֣וֹת פֶּ֭צַע תַּמְר֣וּק בְּרָ֑ע וּ֝מַכּ֗וֹת חַדְרֵי־בָֽטֶן׃
֍ ֍ ֍
(כח) חֶסֶד וֶאֱמֶת יִצְּרוּ – ישמרו את המֶלֶךְ, כי אם ינהג רק במידת ה'אמת' לשפוט כל אחד לפי מעשיו, יפגעו בו אנשים מרי נפש לאחר שמיצה איתם את עומק הדין, ואם ינהג רק במידת החסד, להיטיב עם כל אנשיו ולא לשפוט אותם כראוי על מעשיהם, אז אמנם יאהבו אותו כולם, אך לא תהיה להם יראה ממשפטו ולא יהיה בטוח בקיום מלכותו, אך כאשר ינהג במידת החסד והאמת יחד, כל אחד במקומו ולפי עניינו, אז לא יצטרך לשמירה, אלא כאילו החסד והאמת עצמם ישמרוהו, וְסָעַד בַּחֶסֶד כִּסְאוֹ – וגם את 'כסא מלכותו', שזו לשון המורה על הנהגת המלכות, אף שעיקר ההנהגה היא במידת המשפט, צריך המלך לתומכה גם במידת החסד, ועל ידי כך יתחזק כסאו.
(כט) תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים, כֹּחָם השמור בגופם, וזו אזהרה לאדם שלא יתן לנשים את חילו, אלא ישמור את כוחו לזמנים הראויים והמותרים ובדרך הראויה, וַהֲדַר זְקֵנִים הוא השֵׂיבָה הבאה עליהם בזמנה, כי השטוף בעריות קופצת עליו זִקְנָה קודם הזמן.
(ל) חַבֻּרוֹת פֶּצַע תַּמְרוּק בְּרָע – אבל הממרק עצמו במעשי זנות, באים עליו פצעים וחבורות חיצוניים, וּמַכּוֹת חַדְרֵי בָטֶן יבואו עליו, כי יתקלקלו אבריו הפנימיים מחמת כן, במחלות ומכאובים שונים.
