פרק כא א פַּלְגֵי־מַ֣יִם לֶב־מֶ֭לֶךְ בְּיַד־יְהוָ֑ה עַֽל־כָּל־אֲשֶׁ֖ר יַחְפֹּ֣ץ יַטֶּֽנּוּ׃ ב כָּֽל־דֶּרֶךְ־אִ֭ישׁ יָשָׁ֣ר בְּעֵינָ֑יו וְתֹכֵ֖ן לִבּ֣וֹת יְהוָֽה׃
֍ ֍ ֍
פרק כא (א) אף על פי שאדם רגיל ליבו ברשותו, כי נתן לו ה' את האפשרות לבחור מה לעשות, הרי לעומת זאת, כמו פַּלְגֵי מַיִם שבני אדם מטים אותם למקום שיביאו תועלת, וכן כדי שלא יזרמו כרצונם ויגרמו נזקים לשדות ולבתים, כך לֶב מֶלֶךְ בְּיַד ה', כיון שהמלך יכול בבחירותיו לגרום תועלת או נזק לכל אנשי מדינתו, לכן לא נתן לו ה' את הבחירה בעשיית מעשיו הנוגעים אל הכלל, אלא עַל [-אל] כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ ה', יַטֶּנּוּ, כדי שיהיו מעשיו מתאימים למה שגזר ה' על אנשי אותה מדינה, לטובה או לרעה [ונרמז בכך גם כן שאין ה' ממתין עד שיגיע המלך לכלל עשיית הפעולה ואז יבטל את מעשיו, אלא כשם שמטים את זרם המים כבר בתחילתו כדי שיזרום לכיוון הרצוי, כך מטה ה' את לב המלך מתחילה, שיהיו מחשבותיו מתאימים לעשיית התכלית שה' רוצה בה].
(ב) הדרך הישרה היא הדרך הממוצעת בין שני קצוות המידות, כמו הנדיבות, שהיא הממוצעת בין הפזרנות לקמצנות וכדומה, אמנם לפעמים יש צורך לנטות מהדרך הממוצעת כהוראת שעה לענין מסוים, והאדם עשוי לטעות בזה לפי נטיית ליבו, כי כָּל דֶּרֶךְ אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו, כי מחמת שלבו נוטה לעשיית מעשה זה הרי הוא מדמה שזו הדרך הישרה, וְתֹכֵן לִבּוֹת ה' – ורק ה' הוא היודע את תכונת הלב האמיתית, האם נעשה המעשה ביושר או מחמת נטיות הלב ורצונותיו.
