כא בֶּן־עֶשְׂרִ֥ים וּשְׁתַּ֛יִם שָׁנָ֖ה אָמ֣וֹן בְּמָלְכ֑וֹ וּשְׁתַּ֣יִם שָׁנִ֔ים מָלַ֖ךְ בִּירֽוּשָׁלִָֽם׃ כבוַיַּ֤עַשׂ הָרַע֙ בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה מְנַשֶּׁ֣ה אָבִ֑יו וּלְכָל־הַפְּסִילִ֗ים אֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ מְנַשֶּׁ֣ה אָבִ֔יו זִבַּ֥ח אָמ֖וֹן וַיַּֽעַבְדֵֽם׃ כג וְלֹ֤א נִכְנַע֙ מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֔ה כְּהִכָּנַ֖ע מְנַשֶּׁ֣ה אָבִ֑יו כִּ֛י ה֥וּא אָמ֖וֹן הִרְבָּ֥ה אַשְׁמָֽה׃ כד וַיִּקְשְׁר֤וּ עָלָיו֙ עֲבָדָ֔יו וַיְמִיתֻ֖הוּ בְּבֵיתֽוֹ׃ כה וַיַּכּוּ֙ עַם־הָאָ֔רֶץ אֵ֥ת כָּל־הַקֹּֽשְׁרִ֖ים עַל־הַמֶּ֣לֶךְ אָמ֑וֹן וַיַּמְלִ֧יכוּ עַם־הָאָ֛רֶץ אֶת־יֹֽאשִׁיָּ֥הוּ בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃
֍ ֍ ֍
(כא) בֶּן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אָמוֹן בְּמָלְכוֹ, וּשְׁתַּיִם שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם.
(כב) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה', כַּאֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה אָבִיו בתחילת מלכותו, וּלְכָלהַפְּסִילִים אֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה אָבִיו, זִבַּח אָמוֹן וַיַּעַבְדֵם [כי גם כאשר חזר מנשה בתשובה, לא הרס את הפסלים, אלא רק השליכם מחוץ לעיר, ואמון בנו נטלם משם ועבד להם].
(כג) וְלֹא נִכְנַע אמון מִלִּפְנֵי ה' כְּהִכָּנַע מְנַשֶּׁה אָבִיו, כִּי הוּא אָמוֹן, מתחילתו ועד סופו, הִרְבָּה אַשְׁמָה.
(כד) וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו – מרדו בו עֲבָדָיו, וַיְמִיתֻהוּ בְּבֵיתוֹ.
(כה) וַיַּכּוּ עַם הָאָרֶץ אֵת כָּל הַקֹּשְׁרִים עַל הַמֶּלֶךְ אָמוֹן, וַיַּמְלִיכוּ עַם הָאָרֶץ אֶתיֹאשִׁיָּהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו.
