ה מַחְשְׁב֣וֹת חָ֭רוּץ אַךְ־לְמוֹתָ֑ר וְכָל־אָ֗֝ץ אַךְ־לְמַחְסֽוֹר׃ ו פֹּ֣עַל אֹֽ֭צָרוֹת בִּלְשׁ֣וֹן שָׁ֑קֶר הֶ֥בֶל נִ֝דָּ֗ף מְבַקְשֵׁי־מָֽוֶת׃
֍ ֍ ֍
(ה) החרוץ הוא העושה את כל מעשיו בזריזות, אך אף שלגבי המעשה ראויה ומשובחת היא הזריזות, אך מַחְשְׁבוֹת חָרוּץ, שחושב במתינות לפני מעשיו על כל האפשרויות ובוחר מתוכן את הדרך הטובה ביותר, אַךְ לְמוֹתָר – יהיה לו בכך רק יתרון ותועלת, כי במחשבות אין לאדם להזדרז, אלא אדרבה, ישקול תחילה את כל הדרכים. וְכָל אָץ – כל מי שממהר לעשות את מעשיו ללא עיון ומחשבה ראויים, ודוחק את השעה לעשות את הדבר במהירות, אַךְ לְמַחְסוֹר – יהיה לו מכך רק חסרון, כי לא יעשנו כראוי.
(ו) פֹּעַל אֹצָרוֹת בִּלְשׁוֹן שָׁקֶר – מי שעושה ואוסף אוצרות בדרך שקר, כגון שמזייף שטרות או מזייף מתכות, הרי זה הֶבֶל מצד עצם המעשה, נִדָּף – ואינו מתקיים, כמוץ אשר תדפנו רוח, ואוצרות אלו הם מְבַקְשֵׁי מָוֶת עבור בעליהם, כי כאשר יוודע הדבר למלכות, יחייבוהו מיתה.
