ט ט֗וֹב לָשֶׁ֥בֶת עַל־פִּנַּת־גָּ֑ג מֵאֵ֥שֶׁת מִ֝דְיָנִ֗ים וּבֵ֥ית חָֽבֶר׃ י נֶ֣פֶשׁ רָ֭שָׁע אִוְּתָה־רָ֑ע לֹֽא־יֻחַ֖ן בְּעֵינָ֣יו רֵעֵֽהוּ׃
֍ ֍ ֍
(ט) הגם שבדרך כלל טוב לאדם לשבת עם אוהבים וחברים, מכל מקום טוֹב לָשֶׁבֶת בודד עַל פִּנַּת גָּג, מֵאֵשֶׁת מִדְיָנִים וּבֵית חָבֶר – מלשבת בבית חבר עם ידידיו, כאשר יש לו אשת מריבות, כי היא תתקוטט עם כל חבריו עד שֶׁיֵעָשׂוּ לו כולם לאויבים, או שתעורר מריבות ביניהם, או שתבזה אותו בפניהם.
(י) בדרך כלל בני אדם הדומים זה לזה אוהבים זה את זה, אמנם אצל הרשעים אין הדבר כן, כי נֶפֶשׁ רָשָׁע אִוְּתָה רָע – מתאווה היא אל הרע, ולכן עושה הרשע עבירות, אך יודע הוא שזו דרך רעה, אלא שאינו יכול לשלוט על תאוותיו, ולכן לֹא יֻחַן בְּעֵינָיו רֵעֵהוּ – רעהו הרשע לא ימצא חן בעיניו, הגם שהוא עושה כמעשיו, כיון שיודע הוא בשכלו שזו דרך רעה ומגונה.
