ד מִשְׁפָּ֥ט נִבְחֲרָה־לָּ֑נוּ נֵֽדְעָ֖ה בֵינֵ֣ינוּ מַה־טּֽוֹב׃ ה כִּֽי־אָמַ֣ר אִיּ֣וֹב צָדַ֑קְתִּי וְ֝אֵ֗ל הֵסִ֥יר מִשְׁפָּטִֽי׃ ו עַל־מִשְׁפָּטִ֥י אֲכַזֵּ֑ב אָנ֖וּשׁ חִצִּ֣י בְלִי־פָֽשַׁע׃
֍ ֍ ֍
(ד) וכדי לברר את הדבר, מִשְׁפָּט נִבְחֲרָה לָּנוּ – נבחר לנו משפט אחד שהוא מוחלט ומוסכם לאמת, כגון שנחליט כדבר ודאי שלא יתכן שמאת ה' יצא עוול, ועל ידי זה נֵדְעָה בֵינֵינוּ מַה טּוֹב, אך לא יתכן לומר בויכוח דברים הסותרים את עצמם, וכמו שיוכיח בהמשך דבריו, שבטענת איוב יש דברים הנסתרים מצד עצמם.
(ה) כִּי אָמַר אִיּוֹב בטענתו, צָדַקְתִּי – הרי אני צדיק ולא חטאתי, וְאֵל הֵסִיר מִשְׁפָּטִי וייסרני בחינם.
(ו) עַל מִשְׁפָּטִי אֲכַזֵּב – ולכן אכחיש ואכזב את האפשרות לומר שבא עלי העונש במשפט, שזה דבר שלא יתכן, כי הלא אָנוּשׁ חִצִּי בְלִי פָשַׁע – פגעו בי חיצי ה' עד שנעשה מכתי אנושה, בלא שיהיה כל מעשה פשע מצידי, ובהכרח שלא בא הדבר מעם ה', שלא יעשה עוולה, אלא מצד המערכת, שאינה מבחינה בין צדיק לרשע, ומחמת כן טען איוב שאין ה' משגיח על הפרטים, אלא מסר את ההנהגה ליד המערכת, שאינה מבחינה בין צדיק לרשע.
