ג שָׂרֶ֣יהָ בְקִרְבָּ֔הּ אֲרָי֖וֹת שֹֽׁאֲגִ֑ים שֹֽׁפְטֶ֨יהָ֙ זְאֵ֣בֵי עֶ֔רֶב לֹ֥א גָֽרְמ֖וּ לַבֹּֽקֶר׃ ד נְבִיאֶ֨יהָ֙ פֹּֽחֲזִ֔ים אַנְשֵׁ֖י בֹּֽגְד֑וֹת כֹּֽהֲנֶ֨יהָ֙ חִלְּלוּ־קֹ֔דֶשׁ חָֽמְס֖וּ תּוֹרָֽה׃ ה יְהוָ֤ה צַדִּיק֙ בְּקִרְבָּ֔הּ לֹ֥א יַֽעֲשֶׂ֖ה עַוְלָ֑ה בַּבֹּ֨קֶר בַּבֹּ֜קֶר מִשְׁפָּט֨וֹ יִתֵּ֤ן לָאוֹר֙ לֹ֣א נֶעְדָּ֔ר וְלֹֽא־יוֹדֵ֥עַ עַוָּ֖ל בֹּֽשֶׁת׃
֍ ֍ ֍
(ג) ומבאר עתה את ארבעת מיני המנהיגים שהיו בירושלים באותו זמן, שָׂרֶיהָ אשר בְקִרְבָּהּ, כמו אֲרָיוֹת שֹׁאֲגִים לטרף בפרהסיא, כי לא הסתירו את מעלליהם, שֹׁפְטֶיהָ, שהיו לוקחים שוחד בסתר, היו כזְאֵבֵי עֶרֶב, הטורפים בלילה, בחושך ובהסתר, לֹא גָרְמוּ – לא השאירו אפילו עצם לַבֹּקֶר, כי גם העצמות נאכלו, ואי אפשר לראות ולהוכיח שקיבלו שוחד.
(ד) נְבִיאֶיהָ – נביאי השקר שבה הם אנשים פֹּחֲזִים – ריקים וקלי דעת, אַנְשֵׁי בֹּגְדוֹת – הם ה'אנשים' של הנשים הבוגדות בבעליהן, וחוטאות עמהם. כֹּהֲנֶיהָ, שעליהם מוטל לשמור את קדושת בית המקדש, ולהורות הוראה לרבים, חִלְּלוּ את הקֹדֶשׁ, וכאילו חָמְסוּ את התּוֹרָה מההמון, כי לא הורו להם את ההלכה.
(ה) ולעומת כל האנשים שבעיר, שהם רשעים, רק ה' הוא הצַדִּיק היחיד שבְּקִרְבָּהּ, והגם שהם מעוותים את המשפט, הוא לֹא יַעֲשֶׂה להם עַוְלָה, אלא בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר מִשְׁפָּטוֹ יִתֵּן, לָאוֹר לֹא נֶעְדָּר – בכל בוקר יתן את משפטם, כמו האור אשר אינו נעדר ונחסר לעולם, אלא מאיר בכל בוקר. והיה ראוי להם להתבייש מלפני ה', הנמצא בקרבם, והוא שונא עוולה ורואה את כל מעשיהם, וְלֹא יוֹדֵעַ עַוָּל בֹּשֶׁת – ובני העוולה אינם יודעים את ה' ואינם יראים ממנו, ולכן אינם מתביישים מכבודו, הממלא את כל העולם.
