ל אֵ֣ין חָ֭כְמָה וְאֵ֣ין תְּבוּנָ֑ה וְאֵ֥ין עֵ֝צָ֗ה לְנֶ֣גֶד יְהוָֽה׃ לא ס֗וּס מ֭וּכָן לְי֣וֹם מִלְחָמָ֑ה וְ֝לַֽיהוָ֗ה הַתְּשׁוּעָֽה׃
֍ ֍ ֍
(ל) אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד ה', כלומר, אמנם בדברים שנוגעים לאדם, כיחיד, ניתנה לו הבחירה, ותועיל לו החכמה שקיבל מרבותיו בדרך ההנהגה הראויה, ותסייע לו תבונתו בדברים השייכים לבירור האמת והשקר, כי ילמד דבר מדבר ויקיש ענין לענין עד שידע את הדברים לאמיתם, וכן על ידי כח הדמיון יש ביכולתו לשער את העתיד לבוא, ולמצוא עצה טובה ונכונה לעשות את הדבר הרצוי לו, מכל מקום בענינים כלליים הנוגעים אל הכלל, לא יועילו החכמה, התבונה והעצה, נגד רצון ה', כי הענינים הכלליים נחרצים ונגזרים מאת ה', ואין לבחירת האדם מקום בדברים אלו כלל.
(לא) ומביא דוגמא לכך מהמלחמות, שהם ענינים הנוגעים אל הכלל, וניתן לראות כי הגם שסוּס מוּכָן לְיוֹם מִלְחָמָה, ועשו בני המדינה את כל ההכנות הטבעיות להצליח במלחמה, אין הנצחון תלוי כלל באמצעים הטבעיים, אלא וְלַה' הַתְּשׁוּעָה, ורק בגזירתו יפסידו או ינצחו העם במלחמתם.
