פרק לה א וַיַּ֥עַן אֱלִיה֗וּ וַיֹּאמַֽר׃ ב הֲ֭זֹאת חָשַׁ֣בְתָּ לְמִשְׁפָּ֑ט אָ֝מַ֗רְתָּ צִדְקִ֥י מֵאֵֽל׃ ג כִּֽי־תֹ֭אמַר מַה־יִּסְכָּן־לָ֑ךְ מָֽה־אֹ֝עִ֗יל מֵֽחַטָּאתִֽי׃ ד אֲ֭נִי אֲשִֽׁיבְךָ֣ מִלִּ֑ין וְֽאֶת־רֵעֶ֥יךָ עִמָּֽךְ׃
֍ ֍ ֍
פרק לה (א) וַיַּעַן אֱלִיהוּ וַיֹּאמַר.
(ב) אחר שסתר אליהוא את דברי איוב, באומרו שלא יתכן שה' מסר את הארץ לידי מערכת הטבע, כיון שזהו עוול גדול יותר, ממשיך ואומר אליהוא, הֲזֹאת חָשַׁבְתָּ לְמִשְׁפָּט – ואם לפי שיטתך תרצה להחשיב למשפט הוגן וישר מאת ה' את הנהגת הטבע, כי אָמַרְתָּ, שלא רק הטובות והרעות באות ממערכת הטבע, אלא גם צִדְקִי – הנהגות הצדק שלי, אינם נעשים בבחירתי, אלא הם מֵאֵל – בגזירת ה', ואין לאדם כלל בחירה אם לעשות מעשי צדק או מעשי רשע, אלא כל מעשי האדם הם בגזירת ה', ככל הדברים הנעשים בעולם בדרכי הטבע, וכיון שכך אין מקום כלל לשכר ועונש, ולכן אין עוול בכך שנמסר העולם להנהגת הטבע, ואין כל חסרון בכך שהצדיק אינו מקבל שכר והרשע אינו מקבל עונש, מאחר והם מוכרחים לעשות את מעשיהם, ואין להם בחירה כלל.
(ג) כִּי תֹאמַר כראיה לדבריך, מַה יִּסְכָּן לָךְ – מה התועלת והרווח שיהיו לי בכך שאעשה מעשים טובים, והרי אני רואה שכל המעשים הטובים שעשיתי לא הגינו עלי מהרעה והפורענות שבאו עלי, ומָה אֹעִיל מֵחַטָּאתִי – מה אפסיד יותר אם אחטא, והרי אין ניכר הבדל בין הצדיק לבין הרשע, ומכח קושיא זו החלטת כי שניהם מוכרחים במעשיהם ואין להם בחירה כלל, ולכן אין שכר ואין עונש.
(ד) אֲנִי אֲשִׁיבְךָ מִלִּין, להוכיח לך שאין דבריך נכונים, וְאֶת רֵעֶיךָ עִמָּךְ – וגם לרעיך אשיב דברים, כי גם דבריהם לא צדקו בענין זה. כי כל דבריכם נשענים על כך שאתם סבורים שהאדם עושה כביכול טובה לה' במעשיו הטובים, או שגורם לו רעה במעשיו הרעים, וכמו מלך בשר ודם הנותן שכר למי שגומל לו טובה, ומעניש את מי שעושה לו רעה, ובזה שייכת טענתו של איוב מדוע לא קיבל שכר על מעשיו הטובים, ובזה גם שייכת תשובת רעיו [כפי שאמר אליפז התימני (פרק ד')] שכלפי גדלותו האינסופית של ה', כל עבודת האדם היא כאין וכאפס, אך אין האמת כן, ואין ה' צריך כלל את מעשי בני האדם.
