פרק כב א נִבְחָ֣ר שֵׁ֭ם מֵעֹ֣שֶׁר רָ֑ב מִכֶּ֥סֶף וּ֝מִזָּהָ֗ב חֵ֣ן טֽוֹב׃ ב עָשִׁ֣יר וָרָ֣שׁ נִפְגָּ֑שׁוּ עֹשֵׂ֖ה כֻלָּ֣ם יְהוָֽה׃
֍ ֍ ֍
פרק כב (א) נִבְחָר שֵׁם מֵעֹשֶׁר רָב – טוב ומובחר שם טוב שקנה האדם לעצמו, יותר מעשירות מרובה שיש לאדם, כי המעלות המקנות לאדם את שמו הטוב הן מעלות הנעשות חלק ממנו ומשביחות את נפשו, ואילו העושר הוא קנין חיצוני לו, ואינו מייקר את נפשו, וגם יכול הוא לאבד את עושרו וישאר עני בכל. ועוד, שעל ידי השם הטוב יהיו דברי האדם נשמעים בקרב אחרים יותר ממה שישמעו לקול העשיר. ועוד, שהעושר מצריך את שמירתו הקבועה של בעליו, מה שאין כן בשם הטוב [ומשווה את השם הטוב לעושר, כיון ששניהם דברים הקנויים לו, השם הטוב בא מכח מעשיו הטובים, והעושר הוא קנינו שטרח בו והשיגו]. מִכֶּסֶף וּמִזָּהָב חֵן טוֹב – החן שמוצא האדם בעיני האחרים [הגם שאינו קנוי לו, כי לא טרח בדבר, אלא שמצא חן בעיני אחרים], טוב יותר מערכם של הכסף והזהב, שאף להם אין ערך אמיתי מצד עצמם, שהרי אינם משמשים למלאכה מסוימת, אלא יש להם חן בעיני האנשים שהחליטו שערכם של מתכות אלו יהיה יותר משאר המתכות, ומכל מקום החן שמוצא האדם עצמו הוא חלק ממנו, בשונה מהזהב והכסף שהם חיצוניים, וכן על ידי החן יכול אדם להשיג דברים מהמלך והשרים, יותר ממה שיכול להשיג על ידי כסף וזהב.
(ב) ומבאר את היתרון שיש לבעל השם הטוב על פני העשיר, כי הרי העשירות והעניות אינם דבר הקבוע לעולם בבני אדם מסוימים, אלא גלגל הוא שחוזר בעולם, עד אשר עָשִׁיר וָרָשׁ נִפְגָּשׁוּ, כי זה עולה וזה יורד בסולם העשירות, ונפגשים העשיר והעני בתחילת דרכם או בסופה, עֹשֵׂה כֻלָּם ה' – כי ה' עושה תמיד שיהיו עשירים ועניים, כי כך תיקן את ההנהגה הראויה בעולם, ולכן העשירות אינה מעלה אמיתית וקבועה, כי גם העשיר בדרך כלל סופו לרדת מנכסיו, אבל השם הטוב שקונה האדם לעצמו, הוא קנין קבוע ותמידי הנשאר בו לעולם.
