יד וּבְאָמְרִ֥י לָֽרָשָׁ֖ע מ֣וֹת תָּמ֑וּת וְשָׁב֙ מֵֽחַטָּאת֔וֹ וְעָשָׂ֥ה מִשְׁפָּ֖ט וּצְדָקָֽה׃ טו חֲבֹ֨ל יָשִׁ֤יב רָשָׁע֙ גְּזֵלָ֣ה יְשַׁלֵּ֔ם בְּחֻקּ֤וֹת הַֽחַיִּים֙ הָלַ֔ךְ לְבִלְתִּ֖י עֲשׂ֣וֹת עָ֑וֶל חָי֥וֹ יִֽחְיֶ֖ה לֹ֥א יָמֽוּת׃ טז כָּל־חַטֹּאתָיו֙ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֔א לֹ֥א תִזָּכַ֖רְנָה ל֑וֹ מִשְׁפָּ֧ט וּצְדָקָ֛ה עָשָׂ֖ה חָי֥וֹ יִֽחְיֶֽה׃
֍ ֍ ֍
(יד) וּבְאָמְרִי לָרָשָׁע מוֹת תָּמוּת מחמת עוונותיך, וְשָׁב מֵחַטָּאתוֹ, וְעָשָׂה מִשְׁפָּט בדברים שבין אדם לחבירו, וּצְדָקָה בדברים שבין אדם למקום.
(טו) ומבאר מה הוא ה'משפט' שיעשה הרשע כשהוא שב בתשובה, חֲבֹל יָשִׁיב רָשָׁע – משכון שלקח מחבירו ברשעות, שלא כדין, ישיב לבעליו, גְּזֵלָה יְשַׁלֵּם – ומה שגזל מחבירו ישלם לו את תמורתו. ומבאר מה היא ה'צדקה' שיעשה לאחר ששב בתשובה, בְּחֻקּוֹת הַחַיִּים הָלַךְ – מקיים הוא את המצוות שעל ידם יבוא לחיי העולם הבא, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת עָוֶל – ויזהר להבא שלא יעשה שום מעשה עוולה, חָיוֹ יִחְיֶה, ולֹא יָמוּת מחמת חטאיו הקודמים.
(טז) ומעתה, כָּל חַטֹּאתָיו אֲשֶׁר חָטָא לֹא תִזָּכַרְנָה לוֹ, כלומר, מעשי החטא שעשה לא יִזָּכְרוּ לו כחטאים, אלא יִזָּכְרוּ לו רק בכך שמִשְׁפָּט וּצְדָקָה עָשָׂה, כי השב בתשובה מאהבה נעשים לו עוונותיו כזכויות, ויֵחשב כמי שלא עשה כלל את העבירות של נטילת המשכון שלא כדין והגזילה, אלא כאילו עשה רק את המצוות של השבת המשכון והגזילה, ועל ידי זכויות ומצוות אלו חָיוֹ יִחְיֶה.
