ה צִנִּ֣ים פַּ֭חִים בְּדֶ֣רֶךְ עִקֵּ֑שׁ שׁוֹמֵ֥ר נַ֝פְשׁ֗וֹ יִרְחַ֥ק מֵהֶֽם׃ ו חֲנֹ֣ךְ לַ֭נַּעַר עַל־פִּ֣י דַרְכּ֑וֹ גַּ֥ם כִּֽי־יַ֝זְקִ֗ין לֹֽא־יָס֥וּר מִמֶּֽנָּה׃
֍ ֍ ֍
(ה) הדרך הישרה שצריך האדם ללכת בה היא הדרך הממוצעת, ואילו העקש מעקם את דרכו לנטות אל אחד מקצוות הדרכים, ומביא לכך משל מעניני העולם, שהאויר הממוצע בין קור לחום הוא האויר הטוב לגוף, אבל צִנִּים – מחלה הבאה מרוב קור, ופַּחִים – חום של גחלים בוערות, נמצאים בְּדֶרֶךְ עִקֵּשׁ, כי הוא יטה אל אחד הצדדים, או אל הקור הגדול המביא מחלות על האדם, או אל יתרון החמימות המרתיח את הדם, ושני הדברים הללו ממיתים את הגוף, ולכן שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק מֵהֶם, כי גם בעניני העולם וגם בדרכי המידות הדרך הישרה היא הדרך האמצעית.
(ו) חֲנֹךְ לַנַּעַר, להרגילו מנערותו אל השלימות, בין בדעות ובין במעשים, כי החינוך שיתחנך הנער יֵחָקֵק בנפשו לכל חייו, וחינוך זה יהיה עַל פִּי דַרְכּוֹ – לפי תכונותיו וטבעיו, כי כל נער מוכן מטבעו ללימוד בדרך מסוימת, ולהליכה במידה מסוימת, ודבר זה ניכר לפי השתדלותו ותשוקתו לאותם דברים מסוימים, ויש לחנכו לפי זה, ועל ידי שני תנאים אלו [שיהיה החינוך בנערותו, ועל פי דרכו], גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה, אבל אם יתחנך לאחר ימי נערותו, לא יעשה החינוך שינוי אמיתי בנפשו, ואם יתחנך שלא כפי טבעו ומהותו, לא ישאר בו חינוך זה בזקנותו.
