(טו) וַיִּתֵּ֨ן ה֥' דֶּ֨בֶר֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל מֵֽהַבֹּ֖קֶר וְעַד־עֵ֣ת מוֹעֵ֑ד וַיָּ֣מָת מִן־הָעָ֗ם מִדָּן֙ וְעַד־בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע שִׁבְעִ֥ים אֶ֖לֶף אִֽישׁ׃ (טז) וַיִּשְׁלַח֩ יָד֨וֹ הַמַּלְאָ֥ךְ ׀ יְֽרוּשָׁלִַם֮ לְשַֽׁחֲתָהּ֒ וַיִּנָּ֤חֶם ה֙' אֶל־הָ֣רָעָ֔ה וַ֠יֹּאמֶר לַמַּלְאָ֞ךְ הַמַּשְׁחִ֤ית בָּעָם֙ רַ֔ב עַתָּ֖ה הֶ֣רֶף יָדֶ֑ךָ וּמַלְאַ֤ךְ ה֙' הָיָ֔ה עִם־גֹּ֖רֶן הָֽאֲרַ֥וְנָה הַיְבֻסִֽי׃ (יז) וַיֹּאמֶר֩ דָּוִ֨ד אֶל־ה֜' בִּרְאֹת֣וֹ ׀ אֶֽת־הַמַּלְאָ֣ךְ ׀ הַמַּכֶּ֣ה בָעָ֗ם וַיֹּ֨אמֶר֙ הִנֵּ֨ה אָֽנֹכִ֤י חָטָ֨אתִי֙ וְאָֽנֹכִ֣י הֶֽעֱוֵ֔יתִי וְאֵ֥לֶּה הַצֹּ֖אן מֶ֣ה עָשׂ֑וּ תְּהִ֨י נָ֥א יָֽדְךָ֛ בִּ֖י וּבְבֵ֥ית אָבִֽי׃ (יח) וַיָּֽבֹא־גָ֥ד אֶל־דָּוִ֖ד בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ עֲלֵה֙ הָקֵ֤ם לַֽה֙' מִזְבֵּ֔חַ בְּגֹ֖רֶן אֲרַ֥וְנָה הַיְבֻסִֽי׃ (יט) וַיַּ֤עַל דָּוִד֙ כִּדְבַר־גָּ֔ד כַּֽאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה הֽ'׃
֍ ֍ ֍
(טו) וַיִּתֵּן ה' דֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל, מֵהַבֹּקֶר וְעַד עֵת מוֹעֵד – מזמן שחיטת קרבן התמיד ועד זמן זריקת דמו, ואפילו שהיה הדבר רק שעה אחת, וַיָּמָת מִן הָעָם מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ.
(טז) וַיִּשְׁלַח יָדוֹ הַמַּלְאָךְ אל יְרוּשָׁלִַם לְשַׁחֲתָהּ, וכיון שהיה קרוב אל דוד להורגו, וַיִּנָּחֶם ה' אֶל הָרָעָה בזכות דוד, וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית בָּעָם, רַב עַתָּה, הֶרֶף יָדֶךָ, וּמַלְאַךְ ה' הָיָה באותה שעה עִם גֹּרֶן הָאֲרַוְנָה הַיְבֻסִי, שהיה המלך של העיר יבוס, קודם שכבשה דוד ושינה את שמה לירושלים, ואותה גורן היתה בהר הבית, המקום שעתיד להבנות בו בית המקדש.
(יז) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל ה', בִּרְאֹתוֹ אֶת הַמַּלְאָךְ הַמַּכֶּה בָעָם, וראה שהמלאך נמנע מלהענישו כפי שאמר לו ה', וַיֹּאמֶר דוד אל ה', הִנֵּה אָנֹכִי חָטָאתִי, וְאָנֹכִי הֶעֱוֵיתִי, וְאֵלֶּה הַצֹּאן – שאר ישראל מֶה עָשׂוּ, תְּהִי נָא יָדְךָ בִּי וּבְבֵית אָבִי להענישני, ולא תעניש את שאר ישראל.
(יח) וַיָּבֹא גָד הנביא אֶל דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא, וַיֹּאמֶר לוֹ, עֲלֵה הָקֵם לַה' מִזְבֵּחַ בְּגֹרֶן אֲרַוְנָה הַיְבֻסִי.
(יט) וַיַּעַל דָּוִד כִּדְבַר גָּד אל הגורן אשר היתה בהר, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה'.
