כד אַל־תִּ֭תְרַע אֶת־בַּ֣עַל אָ֑ף וְאֶת־אִ֥ישׁ חֵ֝מ֗וֹת לֹ֣א תָבֽוֹא׃ כה פֶּן־תֶּֽאֱלַ֥ף אֹֽרְחֹתָ֑יו וְלָֽקַחְתָּ֖ מוֹקֵ֣שׁ לְנַפְשֶֽׁךָ׃
֍ ֍ ֍
(כד) אַל תִּתְרַע אֶת בַּעַל אָף – אל תהיה רֵעַ וחבר לאדם הכועס ונוקם בגלוי [לשון 'אף' מורה על הכעס הגלוי, הנראה על ידי מעשי הנקמה], וְאֶת אִישׁ חֵמוֹת לֹא תָבוֹא – אבל עם אדם שהוא בעל חימה, שזהו כעס פנימי שאינו נראה כלפי חוץ, אל תבוא עמו כלל, אפילו שלא כְּרֵעַ וידיד, כי החימה הפנימית ששומר האדם בליבו גרועה יותר מהאף והכעס הניכרים בחוץ.
(כה) פֶּן תֶּאֱלַף אֹרְחֹתָו – שמא על ידי שתתרגל לראות את דרכיו הרעות תעשה כן גם אתה, וְלָקַחְתָּ מוֹקֵשׁ לְנַפְשֶׁךָ, שתיפול בו כאשר תנהג כן.
