א לַ֭מְנַצֵּחַ עַל־מ֥וּת לַבֵּ֗ן מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃ ב אוֹדֶ֣ה יְ֭הוָה בְּכָל־לִבִּ֑י אֲ֝סַפְּרָ֗ה כָּל־נִפְלְאוֹתֶֽיךָ׃ ג אֶשְׂמְחָ֣ה וְאֶֽעֶלְצָ֣ה בָ֑ךְ אֲזַמְּרָ֖ה שִׁמְךָ֣ עֶלְיֽוֹן׃
֍ ֍ ֍
פרק ט
מזמור זה מתאר את מלחמת דוד במלך גיבור ששמו לַבֵּן, שניצח עמים רבים ואיבד ארצות, ודוד נצחו במלחמה, וכאשר רצה אותו מלך לחזור ולהלחם בדוד נפל באותו ענין שרצה להפיל בו את דוד, ואבד הוא וכל חילו. ובסיום המזמור מתפלל דוד לה' שכאשר פוקד ה' את הגוים ומענישם, יהיה הדבר על ידי ה' בעצמו, ולא על ידי בשר ודם העשוי לייחס לעצמו את הכוחות הללו:
(א) לַמְנַצֵּחַ, עַל מוּת – על מיתתו של מלך גוי ששמו לַבֵּן, מִזְמוֹר לְדָוִד.
(ב) אוֹדֶה יְיָ על הניסים שעשה לי במלחמה הראשונה עם לַבֵּן, והודאה זו תהיה בְּכָל לִבִּי, ואף שבדרך כלל קשה לאדם להודות בכל ליבו, כי בתוך הודאתו כלולה גם בקשה ותפילה על העתיד, ומחמת כן אין הודאתו שלימה, כי הוא מדמה בדעתו שראוי שיבואו לו טובות נוספות, אנוכי אודה בכל ליבי על הטובות שכבר נעשו עימי, אֲסַפְּרָה כָּל נִפְלְאוֹתֶיךָ, לא רק את הניסים הגלויים שכולם מכירים שהם באים רק מכח ה', אלא אודה גם על הדברים הנראים כטבעיים, כי נפקחו עיני לראות שכל הדברים הנראים כבאים בדרך הטבע הם באמת ניסים נסתרים מנפלאותיו של ה'.
(ג) אֶשְׂמְחָה וְאֶעֶלְצָה בָךְ – השמחה שלי לא תהיה בכך שאירעו ניסים אלו לי, שאז זו שמחה הבאה מתוך אהבת האדם לעצמו, אלא שמחתי היא 'בך', כלומר, על כך שיתפרסם שמך בעולם על ידי הניסים והנפלאות שעשית לי, ועל ידי ניסים אלו אֲזַמְּרָה שִׁמְךָ עֶלְיוֹן – אוכל לזמר לשמך ולהודיע לכל כי אתה עליון ושולט על הכל.
