כח אַל־תַּ֭סֵּג גְּב֣וּל עוֹלָ֑ם אֲשֶׁ֖ר עָשׂ֣וּ אֲבוֹתֶֽיךָ׃ כט חָזִ֡יתָ אִ֤ישׁ ׀ מָ֘הִ֤יר בִּמְלַאכְתּ֗וֹ לִֽפְנֵי־מְלָכִ֥ים יִתְיַצָּ֑ב בַּל־יִ֝תְיַצֵּ֗ב לִפְנֵ֥י חֲשֻׁכִּֽים׃
֍ ֍ ֍
(כח) אַל תַּסֵּג [-אל תחזיר לאחור] גְּבוּל עוֹלָם, אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבוֹתֶיךָ, וזו אזהרה על כל המנהגים שהנהיגו אבות האומה וראשיה, שאין לשנות ולבטל אותם לעולם.
(כט) חָזִיתָ [-ראית] אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ, שעושה מלאכת אומן יקרה מאד, עד אשר על ידי זה לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב, הרי אחרי שנבחר לעשות את מלאכת המלך, בַּל יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁכִּים – לא ישפיל את עצמו לעשות מלאכתו לפני אנשים דלים, כי זה מגרע מכבודו. והנמשל לכך הוא על האדם, אשר נבחר לעשות מלאכת מלכו של עולם, לשמור משמרת תורתו ומצוותיו, ולהשכיל באמונתו ודרכיו, שבודאי לא ישפיל את עצמו לעבוד עבודות לפני גופו וחומריותו, ללכת אחר תאוותיו ולעשות רצונם, ועל ידי זה להתבטל מעבודת המלך היקרה.
