כז כִּ֭י יְגָרַ֣ע נִטְפֵי־מָ֑יִם יָזֹ֖קּוּ מָטָ֣ר לְאֵדֽוֹ׃ כח אֲשֶֽׁר־יִזְּל֥וּ שְׁחָקִ֑ים יִ֝רְעֲפ֗וּ עֲלֵ֤י ׀ אָדָ֬ם רָֽב׃ כט אַ֣ף אִם־יָ֭בִין מִפְרְשֵׂי־עָ֑ב תְּ֝שֻׁא֗וֹת סֻכָּתֽוֹ׃ ל הֵן־פָּרַ֣שׂ עָלָ֣יו אוֹר֑וֹ וְשָׁרְשֵׁ֖י הַיָּ֣ם כִּסָּֽה׃
֍ ֍ ֍
(כז) ומביא אליהוא כדוגמא את ירידת הגשמים, שזהו דבר הקיים תמיד והכל רואים אותו, ואף על פי כן אין אדם יכול להבינם בידיעה ברורה, כִּי יְגָרַע נִטְפֵי מָיִם – כי ה' מגרע את המים הנמצאים בארץ, על ידי שהם עולים כאדים לאויר, יָזֹקּוּ מָטָר לְאֵדוֹ – ומהאדים הללו מזקק ה' את המים הנעשים למטר היורד על פני הארץ.
(כח) אֲשֶׁר יִזְּלוּ שְׁחָקִים – וכאשר יגיעו האדים הללו לשחקים, לפעמים יזלו בשפע ובשטף רב, ולפעמים יִרְעֲפוּ – יתחלקו לטיפות קטנות ורסיסים דקים, עד שיתפשטו עֲלֵי אָדָם רָב – על אנשים רבים, כלומר, על שטח גדול.
(כט) וגם בהיות האדים בשמים יש בהם שינויים, כי אַף אִם יָבִין, מִפְרְשֵׂי עָב – גם כשה'עב', הענן, פרושׂ על פני שטח גדול, באופן שאין נראה כלל ענן בשמים, אך לפי האמת האדים עצמם קיימים שם, אלא שהם מפוזרים מאד באופן שאינם נראים לעין, הרי העב יודע ומבין [בלשון מושאלת] שהוא קיים, ותְּשֻׁאוֹת סֻכָּתוֹ – ושיש במהותו אפשרות להתקבץ למקום אחד מצומצם, לסוכך מעליו, ולתת קול שאון של ירידת גשמים רבים.
(ל) והטעם שבאותו זמן אין הענן נראה, הֵן פָּרַשׂ עָלָיו אוֹרוֹ – כיון שהאור והחום הפנימיים שלו מפרידים ופורשים את חלקי אדי המים שבאויר לרסיסים דקים מאד המפוזרים על פני שטח גדול, וְשָׁרְשֵׁי הַיָּם כִּסָּה – עד שאותם אדים המכונים במליצה זו כ'שרשי הים', כביכול טיפות המים הם השורשים של הים, מכוסים מהעין על ידי אותו אור וחום המפרידים ומפזרים אותם, שלא יתקבצו להיות עב וענן באותו הזמן.
