יד הַֽאֲזִ֣ינָה זֹּ֣את אִיּ֑וֹב עֲ֝מֹ֗ד וְהִתְבּוֹנֵ֤ן ׀ נִפְלְא֬וֹת אֵֽל׃ טו הֲ֭תֵדַע בְּשׂוּם־אֱל֣וֹהַּ עֲלֵיהֶ֑ם וְ֝הֹפִ֗יעַ א֣וֹר עֲנָנֽוֹ׃ טז הֲ֭תֵדַע עַל־מִפְלְשֵׂי־עָ֑ב מִ֝פְלְא֗וֹת תְּמִ֣ים דֵּעִֽים׃
֍ ֍ ֍
(יד) אחרי שהאריך אליהוא בביאור כל נפלאות ה' בדרכי הטבע של הגשם ועניניו, כיצד ערוך הכל בתבונה נפלאה, פונה ואומר לאיוב, הַאֲזִינָה זֹּאת אִיּוֹב, ותראה אם תוכל להבין את דרכי ה' בדברים הגלויים לפניך תמיד, ואם אכן תבין ענינים אלו על בוריים, עֲמֹד וְהִתְבּוֹנֵן נִפְלְאוֹת אֵל, והיינו בדברים מופלאים שאינם טבעיים, וכיון שאינך מבין אפילו את הדברים הטבעיים הגלויים לעיני כל, כיצד חשבת שתוכל לחקור ולהבין את הנהגת ה' בעולמו בדברים נסתרים ונעלמים.
(טו) הֲתֵדַע בְּשׂוּם אֱלוֹהַּ עֲלֵיהֶם – האם תדע כיצד שם ה' על הגשם והשלג את החוקים המנהיגים אותם, וְהֹפִיעַ אוֹר עֲנָנוֹ – וכיצד מופיע האור והחום היוצרים את השינויים באסיפת והיפרדות האדים, והיוצרים את הברקים והרעמים.
(טז) ואם אינך משיג את דרכי הטבע שמתחת לעננים, הֲתֵדַע עַל מִפְלְשֵׂי עָב – וכי אפשר שתדע ותבין את הדברים שהם מעל מפלסי העננים וגובהם, ברום השמים, ששם אין את הטבע המוחשי שיכול האדם לחקור אחריו בחושיו, ודברים אלו הם מִפְלְאוֹת הנהגת ה' שהוא תְּמִים דֵּעִים [-שלם ומושלם בדעתו וידיעותיו].
