יב וְֽיָדַעְתָּ֮ כִּ֣י אֲנִ֣י יְהוָה֒ שָׁמַ֣עְתִּי ׀ אֶת־כָּל־נָאָֽצוֹתֶ֗יךָ אֲשֶׁ֥ר אָמַ֛רְתָּ עַל־הָרֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֣ר ׀ שָׁמֵ֑מוּ לָ֥נוּ נִתְּנ֖וּ לְאָכְלָֽה׃ יג וַתַּגְדִּ֤ילוּ עָלַי֙ בְּפִיכֶ֔ם וְהַעְתַּרְתֶּ֥ם עָלַ֖י דִּבְרֵיכֶ֑ם אֲנִ֖י שָׁמָֽעְתִּי׃ יד כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה כִּשְׂמֹ֨חַ֙ כָּל־הָאָ֔רֶץ שְׁמָמָ֖ה אֶֽעֱשֶׂה־לָּֽךְ׃ טו כְּשִׂמְחָ֨תְךָ֜ לְנַֽחֲלַ֧ת בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֛ל עַ֥ל אֲשֶׁר־שָׁמֵ֖מָה כֵּ֣ן אֶֽעֱשֶׂה־לָּ֑ךְ שְׁמָמָ֨ה תִֽהְיֶ֤ה הַר־שֵׂעִיר֙ וְכָל־אֱד֣וֹם כֻּלָּ֔הּ וְיָֽדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃
֍ ֍ ֍
(יב) וְיָדַעְתָּ כִּי אֲנִי ה' שָׁמַעְתִּי אֶת כָּל נָאָצוֹתֶיךָ בזמן שגלו ישראל מעל אדמתם, אֲשֶׁר אָמַרְתָּ עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, שָׁמֵמוּ – הרים אלו שוממים בגלל חטאי ישראל, ואנו נבחרנו תחתיהם, ולכן לָנוּ נִתְּנוּ לְאָכְלָה – לאכול את פירות הארץ הגדלים שם.
(יג) וַתַּגְדִּילוּ עָלַי בְּפִיכֶם – דיברתם בפיכם על האלהים סיפורי הבלים [ובזה הכוונה ליסודות הדת הנוצרית], וְהַעְתַּרְתֶּם עָלַי דִּבְרֵיכֶם – ודיברתם על ה' דברים שיש בהם גנות ודופי, אֲנִי שָׁמָעְתִּי דברים אלו, הפוגעים בכבוד ה'.
(יד) לכן כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים, כעונש על כך ששמחתם בעת מפלת ישראל בחורבן בית המקדש הראשון, עונשכם יהיה שכִּשְׂמֹחַ כָּל הָאָרֶץ – בזמן שתשמח כל הארץ על ידי ישראל החוזרים אליה, וישבו ישראל בשלוה ונחת ושמחה, לאחר שתראו בעיניכם את כל הטובה הבאה אל ישראל, שְׁמָמָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ.
(טו) כְּשִׂמְחָתְךָ לְנַחֲלַת בֵּית יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר שָׁמֵמָה – וכעונש על כך ששמחתם על חורבן ארץ ישראל, כֵּן אֶעֱשֶׂה לָּךְ, שכולם ישמחו בבוא עליכם רעה זו, כאשר שְׁמָמָה תִהְיֶה הַר שֵׂעִיר וְכָל אֱדוֹם כֻּלָּהּ, וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'.
