ג לָכֵן֙ הִנָּבֵ֣א וְאָֽמַרְתָּ֔ כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה יַ֣עַן בְּיַ֡עַן שַׁמּוֹת֩ וְשָׁאֹ֨ף אֶתְכֶ֜ם מִסָּבִ֗יב לִֽהְיֽוֹתְכֶ֤ם מֽוֹרָשָׁה֙ לִשְׁאֵרִ֣ית הַגּוֹיִ֔ם וַתֵּ֥עֲל֛וּ עַל־שְׂפַ֥ת לָשׁ֖וֹן וְדִבַּת־עָֽם׃ ד לָכֵן֙ הָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל שִׁמְע֖וּ דְּבַר־אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה כֹּֽה־אָמַ֣ר אֲדֹנָ֣י יְ֠הוִה לֶֽהָרִ֨ים וְלַגְּבָע֜וֹת לָֽאֲפִיקִ֣ים וְלַגֵּֽאָי֗וֹת וְלֶֽחֳרָב֤וֹת הַשֹּֽׁמְמוֹת֙ וְלֶֽעָרִ֣ים הַנֶּֽעֱזָב֔וֹת אֲשֶׁ֨ר הָי֤וּ לְבַז֙ וּלְלַ֔עַג לִשְׁאֵרִ֥ית הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֥ר מִסָּבִֽיב׃
֍ ֍ ֍
(ג) לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ גם על בני עמון, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים – העונש שאמר ה' שיבוא על בני עמון, כפי שהובא לעיל (כ"ה א'-י'), הוא יַעַן בְּיַעַן שַׁמּוֹת – בגלל שהוא רצה לעשות את ארץ ישראל שממה, ולכן שלח מלך בני עמון את ישמעאל בן נתניה להרוג את גדליה בן אחיקם, כדי להפיץ מהארץ את שארית הפליטה, וְשָׁאֹף אֶתְכֶם מִסָּבִיב לִהְיוֹתְכֶם מוֹרָשָׁה לִשְׁאֵרִית הַגּוֹיִם – ורצו 'לשאוף' ולבלוע את גבולות ארצכם [כפי שאדם שואף אויר לתוך פיו], כדי שתהיה להם ירושה. ומלבד זאת הוסיפו בני עמון לפשוע, וַתֵּעֲלוּ עַל שְׂפַת לָשׁוֹן וְדִבַּת עָם – אמרו דברי דיבה וגידופים על אמונת וקדושת ישראל, ושני דברים אלו, נטילת גבולות ארץ ישראל לחלקם, וגידופיהם על ישראל, הוזכרו בספר צפניה (ב' ח') "שָׁמַעְתִּי חֶרְפַּת מוֹאָב וְגִדּוּפֵי בְּנֵי עַמּוֹן, אֲשֶׁר חֵרְפוּ אֶת עַמִּי וַיַּגְדִּילוּ עַל גְּבוּלָם".
(ד) לָכֵן, הָרֵי יִשְׂרָאֵל, שִׁמְעוּ דְּבַר ה' אֱלֹהִים על בני מואב, הגם שהם לא עשו רעה לישראל באותו זמן, אך היו ישראל ביניהם ללעג ולבוז, ולכן כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים את העונשים האמורים לעיל (כ"ה ח'-י"א), לֶהָרִים הגבוהים וְלַגְּבָעוֹת הנמוכות, לָאֲפִיקִים שבין ההרים שבהם זורמים מים רבים, וְלַגֵּאָיוֹת – לעמקים, וְלֶחֳרָבוֹת הַשֹּׁמְמוֹת [-בתים חרבים שלא השתדלו לחזור ולבנותם], וְלֶעָרִים הַנֶּעֱזָבוֹת [-הערים שנחרבו ולאחר מכן עזבו אותם יושביהם], אֲשֶׁר הָיוּ כל אלו לְבַז וּלְלַעַג, לִשְׁאֵרִית הַגּוֹיִם אֲשֶׁר מִסָּבִיב, והם אנשי מואב שלעגו לישראל, וכמו שנאמר לעיל (כ"ה ח') "כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים, יַעַן אֲמֹר מוֹאָב וְשֵׂעִיר הִנֵּה כְּכָל הַגּוֹיִם בֵּית יְהוּדָה", ועל דיבור זה של מואב היה עונשם כפי שהובא לעיל.
