ז לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה אֲנִ֖י נָשָׂ֣אתִי אֶת־יָדִ֑י אִם־לֹ֤א הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר לָכֶ֣ם מִסָּבִ֔יב הֵ֖מָּה כְּלִמָּתָ֥ם יִשָּֽׂאוּ׃ ח וְאַתֶּ֞ם הָרֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ עַנְפְּכֶ֣ם תִּתֵּ֔נוּ וּפֶרְיְכֶ֥ם תִּשְׂא֖וּ לְעַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֥י קֵֽרְב֖וּ לָבֽוֹא׃ ט כִּ֖י הִנְנִ֣י אֲלֵיכֶ֑ם וּפָנִ֣יתִי אֲלֵיכֶ֔ם וְנֶֽעֱבַדְתֶּ֖ם וְנִזְרַעְתֶּֽם׃ י וְהִרְבֵּיתִ֤י עֲלֵיכֶם֙ אָדָ֔ם כָּל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל כֻּלֹּ֑ה וְנֹֽשְׁבוּ֙ הֶֽעָרִ֔ים וְהֶֽחֳרָב֖וֹת תִּבָּנֶֽינָה׃
֍ ֍ ֍
(ז) עתה מתנבא על שאר העמים שסביבות ארץ ישראל, שלא נאמרה עליהם נבואת פורענות מיוחדת עד כה, לָכֵן, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים, אֲנִי נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לומר גזר דין שיש עמו שבועה, אִם לֹא כל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לָכֶם מִסָּבִיב, הֵמָּה כְּלִמָּתָם יִשָּׂאוּ, כי נבוכדנצר מלך בבל כבש והחריב את כולם.
(ח) ופונה עתה אל ארץ ישראל עצמה ואומר, וְאַתֶּם, הָרֵי יִשְׂרָאֵל, שדרכה של הארץ למנוע את פירותיה כאשר אין ישראל יושבים על אדמתה, כי היא נותנת פירות רק לעם ה' המושגחים על ידו, עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ – תגדלו ענפי עצים ותצמיחו פירות, ואל תחששו שיבואו זרים לאוכלם, כי פירות אלו יהיו לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל, כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא, שהרי בימי כורש מלך פרס התחילו לשוב אל ארץ ישראל.
(ט) כִּי הִנְנִי אֲלֵיכֶם הרי ישראל, וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם בהשגחה פרטית לטובה, וְנֶעֱבַדְתֶּם, וְנִזְרַעְתֶּם.
(י) וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם, כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה ששבו לארץ ישראל מזמן כורש והלאה, וְנֹשְׁבוּ תחילה הֶעָרִים הקיימות שלא היו מיושבות, וְהֶחֳרָבוֹת תִּבָּנֶינָה – וגם הערים שנחרבו, תיבננה מחדש.
