כה יִֽשְׂמַח־אָבִ֥יךָ וְאִמֶּ֑ךָ וְ֝תָגֵ֗ל יֽוֹלַדְתֶּֽךָ׃ כו תְּנָֽה־בְנִ֣י לִבְּךָ֣ לִ֑י וְ֝עֵינֶ֗יךָ דְּרָכַ֥י תִּצֹּֽרְנָה׃
֍ ֍ ֍
(כה) ואף שהתבאר שאצל הצדיק יש גילה מתחדשת להוריו שחינכוהו, ואצל החכם יש שמחה תמידית ליולדיו על שנולד בטבע טוב, מְיַעֵץ האב לבנו לנהוג באופן שגם מחנכיו ישמחו וגם יולדיו יגילו. וזהו [כפי שיפרש בפסוק הבא], על ידי שיקנה את החכמה וישליטנה על לבו באופן שתהיה לו כטבע שני, והוא המכונה 'חכם לב', ואז לא ימשלו בו התאוות המטות אותו מדרך החכמה, ולא האוילות המטילה ספיקות ביסודות החכמה, על ידי שישמע תמיד לדברי מוסר ויתמיד לנהוג לפי כללי החכמה, ואז יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ על כך שחינכו אותך כראוי, וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ – תהיה שמחה מתחדשת ליולדתך על כך שאתה מתמיד לבחור בטוב ומנהיג את הלב בדרך החכמה, שזה דבר שאינו בטבע אלא תלוי בבחירה המתחדשת בכל פעם.
(כו) ומבאר כיצד יהיה הדבר, תְּנָה בְנִי לִבְּךָ לִי – תן לי את לבך, שישלטו בו חוקי החכמה לבדם, ולא יהיו בלב ספיקות ומחשבות שאינן ראויות, וְעֵינֶיךָ, שהן המושכות את האדם אחרי התאוות והציורים הרעים המשפיעים על נטיות הגוף לרוע, רק את דְּרָכַי תִּצֹּרְנָה – תשמורנה את דרכי ה', ולא תתפעלנה מתאוות העולם הזה.
