י וָֽאֶשְׁבֹּ֣ר עָלָ֣יו חֻקִּ֑י וָֽ֝אָשִׂ֗ים בְּרִ֣יחַ וּדְלָתָֽיִם׃ יא וָֽאֹמַ֗ר עַד־פֹּ֣ה תָ֭בוֹא וְלֹ֣א תֹסִ֑יף וּפֹֽא־יָ֝שִׁ֗ית בִּגְא֥וֹן גַּלֶּֽיךָ׃
֍ ֍ ֍
(י) כיון שהמשיל את היבשה לתינוק הנולד, ממשיך ואומר, וָאֶשְׁבֹּר עָלָיו חֻקִּי – המשביר והמוליד את היבשה מהים היה החוק שטבע בהם ה', שמי הים יתאדו ויעלו לאויר העולם, ומלבד זאת, וָאָשִׂים בְּרִיחַ וּדְלָתָיִם למי הים, שלא יעברו את הגבול שקבע להם ה', ועל ידי כך התגלתה היבשה בשיעור גדול יותר.
(יא) ומפרש מה היו הבריח והדלת ששם ה' למי הים, וָאֹמַר – דיבור ה' שאמר לים עַד פֹּה תָבוֹא, וְלֹא תֹסִיף, וגם כאשר ירצה ה' להעניש את הרשעים ולהעלות עליהם את מי הים, כפי שהיה בדור אנוש, שהציף האוקינוס חלק גדול מהיבשה, הוסיף ה' וקבע גבול נוסף, שני, שאותו לא יעברו מי הים אפילו בשעת הפורענות, וּפֹא יָשִׁית בִּגְאוֹן גַּלֶּיךָ – גם כאשר יתגאו גלי הים ויעברו את הגבול הראשון כדי להעניש את הרשעים, לא יעברו את הגבול השני שנקבע להם.
