לג עֵ֭ינֶיךָ יִרְא֣וּ זָר֑וֹת וְ֝לִבְּךָ֗ יְדַבֵּ֥ר תַּהְפֻּכֽוֹת׃ לד וְ֭הָיִיתָ כְּשֹׁכֵ֣ב בְּלֶב־יָ֑ם וּ֝כְשֹׁכֵ֗ב בְּרֹ֣אשׁ חִבֵּֽל׃ לה הִכּ֥וּנִי בַל־חָלִיתִי֮ הֲלָמ֗וּנִי בַּל־יָ֫דָ֥עְתִּי מָתַ֥י אָקִ֑יץ א֝וֹסִ֗יף אֲבַקְשֶׁ֥נּוּ עֽוֹד׃
֍ ֍ ֍
(לג) וכנגד מה שהזהיר האב את בנו (פסוק כ"ו) שיתן לו את הלב והעיניים ועל ידי זה ילך תמיד בדרך ישרה, הרי על ידי שתיית היין יהיה הדבר בהיפך, כי עֵינֶיךָ לא תהיינה שמורות כראוי, אלא יִרְאוּ נשים זָרוֹת לחטוא עמהן, וְלִבְּךָ לא יהיה ברשותך לחשוב בדרכי החכמה ויראת ה', אלא יְדַבֵּר תַּהְפֻּכוֹת – דברי מינות וכפירה שהם הפך מדברי החכמה.
(לד) וְהָיִיתָ בתחילה כְּשֹׁכֵב בְּלֶב יָם, הצף על פני המים ונלחם בגלי הים, וּכְשֹׁכֵב בְּרֹאשׁ חִבֵּל – ואחר כך תהיה דומה למי ששוכב בראש תורן הספינה, שהוא גבוה מאד, ומשם יפול מגובה רב לעמקי מצולות הים, כך יפול אדם זה ממרומי מעלתו עד לשאול תחתית, ויטבע בתהום האבדון.
(לה) וכאילו אומר השיכור בשכרותו, בתחילה כאשר הִכּוּנִי, הגם שהרגשתי את ההכאה, אך בַל חָלִיתִי – לא נעשיתי חולה מכך, ואחר כך כשהתגברה השכרות, הֲלָמוּנִי – הלמו בי, מהלומות החזקות יותר מההכאות, ולא רק שלא חליתי, אלא בַּל יָדָעְתִּי – לא הרגשתי כלל את הדבר, ואף שהשכור נמצא בשינה תמיד, הרי הוא אומר, מָתַי אָקִיץ, אך לא כדי שיתפכח מיינו, אלא אדרבה, כדי שאוֹסִיף אֲבַקְשֶׁנּוּ [-את היין] עוֹד.
