א הָֽיְתָ֣ה עָלַי֮ יַד־יְהוָה֒ וַיּֽוֹצִאֵ֤נִי בְר֨וּחַ֙ יְהוָ֔ה וַיְנִיחֵ֖נִי בְּת֣וֹךְ הַבִּקְעָ֑ה וְהִ֖יא מְלֵאָ֥ה עֲצָמֽוֹת׃ ב וְהֶֽעֱבִירַ֥נִי עֲלֵיהֶ֖ם סָבִ֣יב ׀ סָבִ֑יב וְהִנֵּ֨ה רַבּ֤וֹת מְאֹד֙ עַל־פְּנֵ֣י הַבִּקְעָ֔ה וְהִנֵּ֖ה יְבֵשׁ֥וֹת מְאֹֽד׃
֍ ֍ ֍
פרק לז
נבואה זו של תחיית המתים על ידי יחזקאל נאמרה כהקדמה לנבואה על תחיית עם ישראל, והנה בתחיית המתים העתידית תהיה התחיה על ידי שישאר בעצמות המת שיעור מסוים וקטן ביותר של חַיּוּת רוחנית, שממנה תתפשט התחייה על כל המת. ויהיה הדבר רק לאחר שיכלו הגוף והעצמות לגמרי, ואז יצמח מן העפר גוף חדש ומשובח יותר, וכמו שהחטה צומחת רק לאחר שהגרעין נרקב לגמרי באדמה. אך לא יתכן בדרכי הטבע שיתחדש הדבר קודם שכלתה לגמרי הצורה הראשונה שלו. אמנם בנבואה זו היו שני שינויים מתחיית המתים הרגילה, א. בכך שהיו אלו עצמות של אנשים רשעים שכפרו בגאולה ובתחיית המתים, ומחמת כן לא נשארה להם אפילו אותה רוחניות מועטה העשויה להחיות אותם בתחיית המתים. ב. שעדיין לא כלו עצמותיהם לגמרי לעפר, אלא נשארו עצמותיהם קיימות, באופן שעדיין לא היו מוכנים להיעשות בריה חדשה, ונמצא שאותו גוף שהיה להם קם שוב לתחיה.
(א) הָיְתָה עָלַי יַד ה', וזהו כינוי לנבואה הבאה עליו בענינים נשגבים ועצומים, וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ ה' [יש אומרים שאירע כל זה במציאות, ויש אומרים שהיה זה משל וחזיון שראה במראה הנבואה], וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה, וְהִיא מְלֵאָה עֲצָמוֹת, שעדיין לא בלו וכלו לעפר, ומחמת כן לא היו מוכנות לתחייה.
(ב) וְהֶעֱבִירַנִי ה' עֲלֵיהֶם סָבִיב סָבִיב, וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד, כי נשארו עצמות רבות מכל אחד, ולא רק עצם הלוז, שהיא העצם הנשארת עד תחיית המתים, והיו מפוזרות עַל פְּנֵי הַבִּקְעָה, כי לא נקברו, ולא בלו לגמרי בעפר, וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד, כי לא נשארה בהם רוחניות כלל העשויה להחיות אותם ולהתפשט בכל גופם, אלא היו יבשות לגמרי. ומחמת שני דברים אלו, שנשארו עצמות רבות, ושלא נשארה בהם רוחניות כלל, לא היו מוכנות אל התחיה.
